שמעתי. לא בטוחה שהבנתי וברור שלא הבנתי איך זה קשור לשכלים שלפני ואחרי בספר.

אליעד, עמוד 48 להיות אלוהים - למה אתה מתכוון כשאתה כותב "האדם הוא גם רק אלוהים אמיתי". ומה זה אומר?

תודה, ענת

נהנתי לקרוא. אני חושבת שבכל מערכת יחסים יש אלמנט של כוח מול חולשה, כשהיוצרות הללו מתחלפות לאורך זמן. זה בסדר שאני או האדם השני חלשים בזמן או מקום מסויימים, כל עוד הצד השני לא מנצל זאת באופן שנתפס ע"י הצד הראשון כמשפיל. חולשה יכולה להיות יפה ובעלת עוצמה, כשנמצאים עם אדם שמסוגל לחוות אותה כך.

לילה טוב

ענת

הי אליעד

בסדר, אז עמעמת מעט את תחושת ההתאהבות / התמכרות, ואולי גם הסבת אותה למקום אחר בדרך. אבל כשאני במצב כזה אני מוצאת את עצמי חוזרת במחשבות למושא ההתמכרות. ולפעמים הנסיון להתחמק באמצעים הנל ממושא ההתמכרות גורמות להתאהבות לגדול עוד יותר, כי אני עסוקה באיך למזער אותה. מהצד השני של מה שאמרת אפשר פשוט לתת לזה לקרות ולהיות ובאיזה שהוא שלב הרצון מוצא לו התאהבות / התמכרות אחרת. מה שמעניין אותי הוא למה הרצון מחפש את ההתמכרות כל הזמן? מה המנגנון שעובד שם?

נתראה מחר

ענת הגבוהה

אליעד בוקר טוב

שאלה: האם מעבר לדיכוטומיה אין מול יש ישנו מקיף נוסף שניתן לקרוא לו "המקור" של הדברים? תודה, ענת הגבוהה

אליעד הי

מה עושים עם ילד שנראה לי שהוא חווה שכולם נגדו? איך מסבירים לו את ההפך מזה?

תודה! כל מילה נכונה.

אליעד הי, קראתי משהו יפה מתוך התרבות ההודית ואני משתפת אותך: (לא, כרגע אין לי שאלה)

מעטים הם אלה ימי השמחה, מעטים הם אלה ימי הצער: העושר דומה לנהר שגאה, הנעורים דומים לגדה מתפוררת של הנהר שגאה, החיים דומים לעץ אשר על הגדה המתפוררת. מקור היסורים בזה שנפש היחיד ושכלו כרוכים בגוף, שבויים בידי כוחות התפתחות עוורים. היש מנוס מהיסורים הללו? רק בפילוסופיה, רק בהבנה שכל המכאובים והעגמות האלה, כל פירודם ומהומותיהם של ה"אני" המתנגשים, אינם אלא מאיה, אשליה, תפאורת החיים והזמן, שאין בה ממש. השעבוד נולד מתוך שהאדם נכשל בהבחנה - בין נפשו הסובלת ובין הרוח המוצקה מכל, בין פני הדברים ששלוותם הושבתה ובין המשתית שאינה מזדעזעת ואינה משתנה. איך יכול אדם להתרומם למעלה מן היסורים הללו? עליו להבין כי עיקרנו, הרוח, מבוצר ומשורין מעבר לטוב ורע, לששון וכאב, ללידה ולמוות. אלה המעשים הנפתולים, אלה ההצלחות והכישלונות, מרגיזים את מנוחתנו כל זמן שנעלם מעיננו כי הם אינם נוגעים כלל ברוח ואינם נובעים ממנו. האדם הנאור יראה אותם כמו מבחוץ, כמי שעומד מן הצד וצופה במשחק. ברגע שהנשמה מכירה כי היא אינה תלויה בשום דבר, מיד היא נעשית חפשית. בכוח ההבנה הזאת נמלטת הנשמה משביה בידי המקום והזמן, הכאב והגלגולים.

אליעד הי, שמעתי את ההרצאה. האם כשכתוב בספר מהות הכוונה לקטגטריה? מה ההגדרה של מהות? תודה ענת

אליעד הי, אני עדיין חושבת על השאלה - כיצד הופכים כעס לחמלה / רחמים?

בהקשר שרבי נחמן מדבר על כך שהפיכת כעס לרחמים היא התשובה לשאלה של משמעות בעולם הזה אז יתכן שמכאן ניתן להסיק שרבי נחמן אומר לקוראים שלו שהמשמעות של החיים היא במציאת האנושי שבעצמך ובאדם שמולך. במידה ותצליח להפוך את הכעס על אדם לחמלה תוכל להבין שהאדם האחר הוא ישות אנושית וכך גם אתה. בזמננו אנו נראה לי שהבדידות והניכור שאני (ועוד כמה מסביבי..). חשים נובעת מזה שבני אדם איבדו את היכולת לראות זה את זה כאנושיים ולהתעורר לזה. אני מחפשת משהו כזה. אבל עדיין נשארת השאלה כיצד הופכים כעס לחמלה. וזו המשמעות של להיות כאן, כל הזמן לעשות פנימית את הפעולה של הפיכת כעס לחמלה או בכללי יותר הפיכת חסרון ליתרון. אני מצליחה הרבה פעמים לעשות זאת אבל רוצה לחשוף את המנגנון של איך אני עושה את זה.

יאללה נתראה, ענת

אליעד תודה, לא פשוט לעשות את מה שאתה מציע ביום יום. אבל כשאני מתאמנת ועושה את זה שוב ושוב זה עובד, בעיקר מעניין ונכון מנסיוני מה שאתה מציע לעשות עם עצמך שאתה מול ילד. תודה.