7:47טיפול בהפרעות נפשיות, טיפול במשוגעים, להבין משוגעים, יעוץ למטפלים, יעוץ לפסיכולוגים, יעוץ לפסיכיאטרים, איך לטפל באנשים? איך לעזור לאנשים?
למה לא לבטל מיד דברי אדם שטוען "יש לי חורים בראש"?
כאשר אדם אומר אמירה מוזרה או בלתי מובנת כמו "יש לי חורים בראש" או "אני רואה דינוזאורים", התגובה המיידית של רוב האנשים תהיה לבטל את דבריו בטענה שהם בלתי הגיוניים. לפי אליעד כהן, חשוב לא לפסול את דבריו של האדם, אלא להקשיב לו באופן פתוח ומקבל. אם פוסלים את הטענה מיידית, הדבר מוביל לסתימת פיות ומונע אפשרות לחקור לעומק את מה שעומד מאחורי הטענה.
כיצד להבין את הדימוי של "יש לי חורים בראש"?
במקום לומר "אתה מדמיין", צריך להיכנס לעולם המושגים של האדם, לקחת ברצינות את דבריו, ולהתחיל לשאול שאלות מנחות כמו: "מה זה אומר עבורך שיש לך חורים בראש?", "מתי התחלת להרגיש כך?" ו"איך התחושה הזאת משפיעה על חיי היום - יום שלך?". דרך שאלות אלו אפשר להגיע לעומק המשמעות הסמויה. לדוגמה, אדם שאומר שיש לו חורים בראש יכול למעשה להתכוון לכך שהוא מרגיש פגיע או שאין לו פרטיות, שהוא מרגיש חשוף וגלוי לסביבה או למחשבותיהם של אחרים.
מה עושים כאשר האדם אומר שהבעיה מפריעה לו בפועל?
אם האדם מציין שהחורים בראש מפריעים לו לתפקד, כמו למשל ללכת לעבוד, אליעד כהן ממליץ לשאול שאלות ספציפיות ומעשיות, כמו "למה בדיוק החורים האלה מפריעים לך לעבוד?" ו"איך בדיוק הם משפיעים על התפקוד שלך?". ייתכן שבאמצעות שאלות אלו האדם בעצמו יתחיל להבין שאין קשר הכרחי בין התחושה לבין אי - היכולת לבצע את הפעולה, או שהוא יסביר פחדים וחששות נוספים שעדיין לא ביטא.
מדוע אנשים מבטאים מצוקות רגשיות באמצעות דימויים קיצוניים?
אנשים משתמשים בדימויים דרמטיים, כי לעיתים קשה להם לבטא במילים רגילות את החרדות או המצוקות הפנימיות שלהם. לדוגמה, אדם שאומר "אני שקוף" יכול להתכוון לכך שהוא מרגיש חסר פרטיות או שהוא מפחד שיגלו עליו דברים מסוימים. הדימוי של השקיפות מבטא פחד פנימי או חרדה אישית באופן סמלי, אך מי ששומע את הדימוי באופן שטחי יכול להתבלבל ולא להבין את המשמעות האמיתית.
איך מטפלים באדם שטוען שהוא "רואה דינוזאורים"?
כאשר אדם טוען טענה כמו "אני רואה דינוזאורים", יש לשאול אותו שאלות מכוונות כגון "באיזה מובן אתה רואה אותם?", "האם מדובר בתחושה, זיכרון או מחשבה מסוימת?". שאלות אלו יסייעו לו להבחין בין מציאות פיזית למציאות רגשית או מחשבתית. ייתכן שבאמצעות החקירה הוא יגלה שבעצם מדובר בתחושה או פחד פנימי שמובע בצורה מוחשית.
האם תמיד הדימויים האלה מסתירים מציאות אחרת?
לפי אליעד כהן, התשובה היא כן. תמיד יש איזושהי אמת פנימית או חרדה עמוקה מאחורי דימויים כאלה. האדם פשוט אינו יודע כיצד לבטא את האמת הפנימית שלו באופן ישיר ולכן משתמש בדימויים מוזרים או קיצוניים. המטרה היא לעזור לאדם לגלות בעצמו את המשמעות האמיתית והעמוקה של תחושותיו.
מה עושים אחרי שמגלים את הסיבה האמיתית לבעיה?
אחרי שמגיעים לשורש הפחד או החרדה האמיתית, ניתן לעבור לשלב הפרקטי: להבין איך ניתן להתמודד עם הרגשות האלה. אם למשל האדם חש שאין לו פרטיות, אפשר לבדוק איתו אילו צעדים הוא יכול לנקוט כדי ליצור יותר פרטיות. אם הוא חושש שמחשבותיו חשופות לאחרים, אפשר להציע לו טכניקות של הרפיה, התמודדות עם חרדות, או כיצד לשמור טוב יותר על פרטיותו.
איך השיטה הזאת רלוונטית גם למצבים יום - יומיים?
השיטה הזאת שימושית גם למצבים פחות קיצוניים. לדוגמה, כאשר עובד אומר "מציקים לי במקום העבודה" או "אני רוצה לעזוב", לעיתים הוא בעצם מנסה להעביר מסר על תחושת חוסר הערכה או צורך בתנאים משופרים. על ידי חקירת הטענה לעומק, ניתן להגיע למניע האמיתי שמאחורי התלונה ולמצוא פתרונות מתאימים יותר.
מדוע לא מספיק להגיד לאדם "אתה משוגע"?
אם נוהגים בצורה שטחית ואומרים לאדם "אתה משוגע", בעצם מפסיקים את השיחה ולא מאפשרים להגיע להבנה אמיתית של המצב. בשיחה מעמיקה, שבה שואלים שאלות כמו "למה אתה מרגיש כך?" ו"איך התחושות האלו משפיעות עליך?", ניתן לגלות את הסיבה האמיתית לבעיה ולמצוא פתרונות מעשיים וטובים יותר.
למה שאלות מכוונות הן מיומנות חשובה?
היכולת לשאול שאלות מכוונות מאפשרת לאדם להבין בעצמו את המציאות הפנימית שלו. אליעד כהן מדגיש את החשיבות של הקשבה אמפתית המשלבת שאלות מדויקות, שמאפשרות לאדם לבטא בבירור את המצוקות העמוקות שלו, ללא כפיית פרשנויות חיצוניות.
כאשר אדם אומר אמירה מוזרה או בלתי מובנת כמו "יש לי חורים בראש" או "אני רואה דינוזאורים", התגובה המיידית של רוב האנשים תהיה לבטל את דבריו בטענה שהם בלתי הגיוניים. לפי אליעד כהן, חשוב לא לפסול את דבריו של האדם, אלא להקשיב לו באופן פתוח ומקבל. אם פוסלים את הטענה מיידית, הדבר מוביל לסתימת פיות ומונע אפשרות לחקור לעומק את מה שעומד מאחורי הטענה.
כיצד להבין את הדימוי של "יש לי חורים בראש"?
במקום לומר "אתה מדמיין", צריך להיכנס לעולם המושגים של האדם, לקחת ברצינות את דבריו, ולהתחיל לשאול שאלות מנחות כמו: "מה זה אומר עבורך שיש לך חורים בראש?", "מתי התחלת להרגיש כך?" ו"איך התחושה הזאת משפיעה על חיי היום - יום שלך?". דרך שאלות אלו אפשר להגיע לעומק המשמעות הסמויה. לדוגמה, אדם שאומר שיש לו חורים בראש יכול למעשה להתכוון לכך שהוא מרגיש פגיע או שאין לו פרטיות, שהוא מרגיש חשוף וגלוי לסביבה או למחשבותיהם של אחרים.
מה עושים כאשר האדם אומר שהבעיה מפריעה לו בפועל?
אם האדם מציין שהחורים בראש מפריעים לו לתפקד, כמו למשל ללכת לעבוד, אליעד כהן ממליץ לשאול שאלות ספציפיות ומעשיות, כמו "למה בדיוק החורים האלה מפריעים לך לעבוד?" ו"איך בדיוק הם משפיעים על התפקוד שלך?". ייתכן שבאמצעות שאלות אלו האדם בעצמו יתחיל להבין שאין קשר הכרחי בין התחושה לבין אי - היכולת לבצע את הפעולה, או שהוא יסביר פחדים וחששות נוספים שעדיין לא ביטא.
מדוע אנשים מבטאים מצוקות רגשיות באמצעות דימויים קיצוניים?
אנשים משתמשים בדימויים דרמטיים, כי לעיתים קשה להם לבטא במילים רגילות את החרדות או המצוקות הפנימיות שלהם. לדוגמה, אדם שאומר "אני שקוף" יכול להתכוון לכך שהוא מרגיש חסר פרטיות או שהוא מפחד שיגלו עליו דברים מסוימים. הדימוי של השקיפות מבטא פחד פנימי או חרדה אישית באופן סמלי, אך מי ששומע את הדימוי באופן שטחי יכול להתבלבל ולא להבין את המשמעות האמיתית.
איך מטפלים באדם שטוען שהוא "רואה דינוזאורים"?
כאשר אדם טוען טענה כמו "אני רואה דינוזאורים", יש לשאול אותו שאלות מכוונות כגון "באיזה מובן אתה רואה אותם?", "האם מדובר בתחושה, זיכרון או מחשבה מסוימת?". שאלות אלו יסייעו לו להבחין בין מציאות פיזית למציאות רגשית או מחשבתית. ייתכן שבאמצעות החקירה הוא יגלה שבעצם מדובר בתחושה או פחד פנימי שמובע בצורה מוחשית.
האם תמיד הדימויים האלה מסתירים מציאות אחרת?
לפי אליעד כהן, התשובה היא כן. תמיד יש איזושהי אמת פנימית או חרדה עמוקה מאחורי דימויים כאלה. האדם פשוט אינו יודע כיצד לבטא את האמת הפנימית שלו באופן ישיר ולכן משתמש בדימויים מוזרים או קיצוניים. המטרה היא לעזור לאדם לגלות בעצמו את המשמעות האמיתית והעמוקה של תחושותיו.
מה עושים אחרי שמגלים את הסיבה האמיתית לבעיה?
אחרי שמגיעים לשורש הפחד או החרדה האמיתית, ניתן לעבור לשלב הפרקטי: להבין איך ניתן להתמודד עם הרגשות האלה. אם למשל האדם חש שאין לו פרטיות, אפשר לבדוק איתו אילו צעדים הוא יכול לנקוט כדי ליצור יותר פרטיות. אם הוא חושש שמחשבותיו חשופות לאחרים, אפשר להציע לו טכניקות של הרפיה, התמודדות עם חרדות, או כיצד לשמור טוב יותר על פרטיותו.
איך השיטה הזאת רלוונטית גם למצבים יום - יומיים?
השיטה הזאת שימושית גם למצבים פחות קיצוניים. לדוגמה, כאשר עובד אומר "מציקים לי במקום העבודה" או "אני רוצה לעזוב", לעיתים הוא בעצם מנסה להעביר מסר על תחושת חוסר הערכה או צורך בתנאים משופרים. על ידי חקירת הטענה לעומק, ניתן להגיע למניע האמיתי שמאחורי התלונה ולמצוא פתרונות מתאימים יותר.
מדוע לא מספיק להגיד לאדם "אתה משוגע"?
אם נוהגים בצורה שטחית ואומרים לאדם "אתה משוגע", בעצם מפסיקים את השיחה ולא מאפשרים להגיע להבנה אמיתית של המצב. בשיחה מעמיקה, שבה שואלים שאלות כמו "למה אתה מרגיש כך?" ו"איך התחושות האלו משפיעות עליך?", ניתן לגלות את הסיבה האמיתית לבעיה ולמצוא פתרונות מעשיים וטובים יותר.
למה שאלות מכוונות הן מיומנות חשובה?
היכולת לשאול שאלות מכוונות מאפשרת לאדם להבין בעצמו את המציאות הפנימית שלו. אליעד כהן מדגיש את החשיבות של הקשבה אמפתית המשלבת שאלות מדויקות, שמאפשרות לאדם לבטא בבירור את המצוקות העמוקות שלו, ללא כפיית פרשנויות חיצוניות.
- איך לנהל שיחות עומק עם אנשים בעלי דימויים חריגים?
- גישות לתחקור מחשבות ודימויים יוצאי דופן
- כיצד להפוך שיחה על בעיות רגשיות לשיחה מעשית?
- פחדים, חרדות והלבשתם בדימויים סמליים
- איך להבין משוגעים?
- יעוץ לפסיכולוגים ופסיכיאטרים לטיפול בחרדות
- איך לא לפסול אנשים שמביעים מחשבות מוזרות?
למה חשוב לא לבטל מיידית את דברי האדם שטוען "יש לי חורים בראש"?
כאשר אדם טוען טענה שנשמעת מוזרה או דמיונית, למשל "אני מרגיש שיש לי חורים בראש" או "אני רואה דינוזאורים", עלולה להופיע נטיה ראשונית לבטל את דבריו בטענה שהם אינם הגיוניים. אך אם מגיבים ב"זה לא הגיוני" או "אתה מדמיין", נוצרת סתימת פיות שאינה מאפשרת שיחה מעמיקה. במקום זאת, כדאי להתייחס בכובד ראש לטענות ולנסות להבין מה מסתתר מאחוריהן.
איך חוקרים את המשמעות של הדימוי "יש לי חורים בראש"?
תחילה מתייחסים לדבריו של האדם כאילו הם נכונים, ושואלים אותו שאלות כמו "מה זה אומר שיש לך חורים בראש?", "איך זה משפיע על התחושה היומיומית שלך?" או "מאז מתי התחושה הזאת קיימת?". המטרה היא לגלות את המשמעות הסמויה והעמוקה מאחורי התיאור החיצוני. לדוגמה, ייתכן שהוא מתכוון לכך שהוא מרגיש חשוף מדי, שאין לו פרטיות או שאנשים חודרים למחשבותיו.
כיצד לברר את ההיבט המעשי של הטענות?
אם האדם אומר "החורים בראש מונעים ממני ללכת לעבוד", אפשר להמשיך ולשאול "למה זה מפריע לך לעבוד?", "איך בדיוק החורים האלה משפיעים עליך?". לפעמים דרך השאלות הללו האדם בעצמו יבין שהדימוי לא מחייב אותו בפועל להימנע מפעולה מסוימת, או שהוא יפרט פחדים נוספים.
למה הטענות יכולות לשקף בעיה רגשית עמוקה יותר?
אנשים משתמשים לעתים בדימויים מוגזמים כדי לבטא מצוקה רגשית או חרדה פנימית. לדוגמה, אדם שאומר "אני שקוף" עשוי להתכוון לכך שהוא מרגיש שאין לו פרטיות ושכל המחשבות שלו חשופות לעיני אחרים. לעתים הוא אינו יודע לבטא במילים ישירות את החשש הזה, ולכן הוא בוחר בדימוי קיצוני.
איך מתייחסים לדוגמה של "אני רואה דינוזאורים"?
כאשר מישהו אומר "אני רואה דינוזאורים", אפשר לברר "באיזה מובן אתה רואה אותם?", "מה הכוונה שלך במילה 'רואה'?", ולנסות להבין אם מדובר בתחושה רגשית מסוימת, זיכרון כלשהו או ביטוי למחשבות פולשניות. שאלות מסוג זה יכולות להוביל אותו להבחין בין מציאות פיזית לבין מטאפורה רגשית.
האם זה תמיד לבוש של מחשבה פנימית אחרת?
כן. לרוב יש גרעין של אמת אישית מאחורי הדימויים הדרמטיים. האדם רוצה לבטא פחד, בלבול או חרדה, והדימויים הם הדרך שבה הוא מתאר זאת. כשחוקרים יחד איתו את שורש האמירה, מגלים את המניע הפנימי העמוק יותר.
מה עושים כשמגלים את הבעיה האמיתית?
לאחר שאוספים פרטים ומגלים את הסיבה הרגשית או הרעיונית שמאחורי הטענה, אפשר להמשיך ולשאול כיצד הדבר משפיע על חייו, אילו פתרונות מעשיים קיימים, ומה דרוש כדי להרגיש טוב יותר. ככל שמתמקדים בהיבט המעשי וברגשות המוסתרים, קל יותר למצוא פתרונות שמדברים לאדם.
איך הדיון הזה חל גם על מצבים אחרים?
העיקרון הזה שימושי בכל מקום שבו אדם משמיע תלונה קיצונית או בלתי מובנת, למשל עובד במפעל שאומר "מציקים לי פה" או "אני רוצה לעזוב" כאשר ייתכן שבפועל הוא רק מבקש תנאים משופרים. דרך חקירה סבלנית של הטענות, אפשר לגלות שייתכן שהוא מבטא קושי אחר לגמרי, כמו תחושת חוסר הערכה או חוסר ביטחון.
מדוע חשוב לא להסתפק בתגובת "אתה משוגע"?
אם ממהרים לפסול את דברי האדם, השיחה מסתיימת, והבעיה האמיתית לעולם לא צפה. באמצעות שאילת שאלות ממוקדות כמו "באיזה אופן אתה חושב שזה קורה?" ו"איך זה גורם לך להרגיש?", אפשר למצוא את נקודת האמת ולהעמיק בה כדי להגיע לשורש הבעיה הרגשית או המחשבתית.
כיצד השיח יכול להתפתח לפתרון מעשי?
כאשר מזהים את שורש הפחד או החרדה, ניתן לבנות גשר בין המצוקה הספציפית לפתרונות אפשריים. אם אדם מרגיש שאין לו פרטיות, אפשר לבחון יחד כיצד ליצור יותר מרחב אישי. אם הוא חש שה"מחשבות" שלו חשופות, אפשר לדבר על דרכים לשמור סודות או על טכניקות הרפיה.
למה מיומנות השאלות חיונית להבנת המציאות הפנימית של האדם?
דרך שאלות מנחות, החוקר אינו נדחף לכפות פרשנות חיצונית על האדם אלא מאפשר לו להבהיר את כוונתו ולהגיע לתובנות בכוחות עצמו. זו מיומנות המשלבת הקשבה אמפתית עם יכולת לנסח שאלות שיעזרו לאדם לבטא את המצוקה האמיתית שלו.
כאשר אדם טוען טענה שנשמעת מוזרה או דמיונית, למשל "אני מרגיש שיש לי חורים בראש" או "אני רואה דינוזאורים", עלולה להופיע נטיה ראשונית לבטל את דבריו בטענה שהם אינם הגיוניים. אך אם מגיבים ב"זה לא הגיוני" או "אתה מדמיין", נוצרת סתימת פיות שאינה מאפשרת שיחה מעמיקה. במקום זאת, כדאי להתייחס בכובד ראש לטענות ולנסות להבין מה מסתתר מאחוריהן.
איך חוקרים את המשמעות של הדימוי "יש לי חורים בראש"?
תחילה מתייחסים לדבריו של האדם כאילו הם נכונים, ושואלים אותו שאלות כמו "מה זה אומר שיש לך חורים בראש?", "איך זה משפיע על התחושה היומיומית שלך?" או "מאז מתי התחושה הזאת קיימת?". המטרה היא לגלות את המשמעות הסמויה והעמוקה מאחורי התיאור החיצוני. לדוגמה, ייתכן שהוא מתכוון לכך שהוא מרגיש חשוף מדי, שאין לו פרטיות או שאנשים חודרים למחשבותיו.
כיצד לברר את ההיבט המעשי של הטענות?
אם האדם אומר "החורים בראש מונעים ממני ללכת לעבוד", אפשר להמשיך ולשאול "למה זה מפריע לך לעבוד?", "איך בדיוק החורים האלה משפיעים עליך?". לפעמים דרך השאלות הללו האדם בעצמו יבין שהדימוי לא מחייב אותו בפועל להימנע מפעולה מסוימת, או שהוא יפרט פחדים נוספים.
למה הטענות יכולות לשקף בעיה רגשית עמוקה יותר?
אנשים משתמשים לעתים בדימויים מוגזמים כדי לבטא מצוקה רגשית או חרדה פנימית. לדוגמה, אדם שאומר "אני שקוף" עשוי להתכוון לכך שהוא מרגיש שאין לו פרטיות ושכל המחשבות שלו חשופות לעיני אחרים. לעתים הוא אינו יודע לבטא במילים ישירות את החשש הזה, ולכן הוא בוחר בדימוי קיצוני.
איך מתייחסים לדוגמה של "אני רואה דינוזאורים"?
כאשר מישהו אומר "אני רואה דינוזאורים", אפשר לברר "באיזה מובן אתה רואה אותם?", "מה הכוונה שלך במילה 'רואה'?", ולנסות להבין אם מדובר בתחושה רגשית מסוימת, זיכרון כלשהו או ביטוי למחשבות פולשניות. שאלות מסוג זה יכולות להוביל אותו להבחין בין מציאות פיזית לבין מטאפורה רגשית.
האם זה תמיד לבוש של מחשבה פנימית אחרת?
כן. לרוב יש גרעין של אמת אישית מאחורי הדימויים הדרמטיים. האדם רוצה לבטא פחד, בלבול או חרדה, והדימויים הם הדרך שבה הוא מתאר זאת. כשחוקרים יחד איתו את שורש האמירה, מגלים את המניע הפנימי העמוק יותר.
מה עושים כשמגלים את הבעיה האמיתית?
לאחר שאוספים פרטים ומגלים את הסיבה הרגשית או הרעיונית שמאחורי הטענה, אפשר להמשיך ולשאול כיצד הדבר משפיע על חייו, אילו פתרונות מעשיים קיימים, ומה דרוש כדי להרגיש טוב יותר. ככל שמתמקדים בהיבט המעשי וברגשות המוסתרים, קל יותר למצוא פתרונות שמדברים לאדם.
איך הדיון הזה חל גם על מצבים אחרים?
העיקרון הזה שימושי בכל מקום שבו אדם משמיע תלונה קיצונית או בלתי מובנת, למשל עובד במפעל שאומר "מציקים לי פה" או "אני רוצה לעזוב" כאשר ייתכן שבפועל הוא רק מבקש תנאים משופרים. דרך חקירה סבלנית של הטענות, אפשר לגלות שייתכן שהוא מבטא קושי אחר לגמרי, כמו תחושת חוסר הערכה או חוסר ביטחון.
מדוע חשוב לא להסתפק בתגובת "אתה משוגע"?
אם ממהרים לפסול את דברי האדם, השיחה מסתיימת, והבעיה האמיתית לעולם לא צפה. באמצעות שאילת שאלות ממוקדות כמו "באיזה אופן אתה חושב שזה קורה?" ו"איך זה גורם לך להרגיש?", אפשר למצוא את נקודת האמת ולהעמיק בה כדי להגיע לשורש הבעיה הרגשית או המחשבתית.
כיצד השיח יכול להתפתח לפתרון מעשי?
כאשר מזהים את שורש הפחד או החרדה, ניתן לבנות גשר בין המצוקה הספציפית לפתרונות אפשריים. אם אדם מרגיש שאין לו פרטיות, אפשר לבחון יחד כיצד ליצור יותר מרחב אישי. אם הוא חש שה"מחשבות" שלו חשופות, אפשר לדבר על דרכים לשמור סודות או על טכניקות הרפיה.
למה מיומנות השאלות חיונית להבנת המציאות הפנימית של האדם?
דרך שאלות מנחות, החוקר אינו נדחף לכפות פרשנות חיצונית על האדם אלא מאפשר לו להבהיר את כוונתו ולהגיע לתובנות בכוחות עצמו. זו מיומנות המשלבת הקשבה אמפתית עם יכולת לנסח שאלות שיעזרו לאדם לבטא את המצוקה האמיתית שלו.
- איך לנהל שיחות עומק עם אנשים בעלי דימויים חריגים
- גישות לתחקור מחשבות ודימויים יוצאי דופן
- כיצד להפוך שיחה על בעיות רגשיות לשיחה מעשית
- פחדים, חרדות והלבשתם בדימויים סמליים
ש: השאלה כזאת מה השכל שבדבר כשמישהו שהוא נראה חושבים שהוא משוגע לגמרי אומר "אני מרגיש שיש לי פה חורים אני מרגיש שהמוח שלי קטוע, אני מרגיש שאני שקוף" ואני לא יודע מה להגיד לו אני אומר תשמע זה לא הגיוני בכלל משהו מהסוג הזה.
אליעד: יפה הסיבה שאתה לא יודע מה להגיד לו היא משום שאתה אומר שזה לא הגיוני בכלל הוא אומר לך "אני רואה פה דינוזאורים" ואתה אומר לו "זה לא הגיוני בכלל" אין נגמר השיחה אין בשכל שיחה אבל אם מישהו אומר לך "אני רואה פה דינוזאורים" אתה אומר "באיזה מובן יכול להיות שיש פה דינוזאורים?" אז אולי דרך זה תצליח להבין למה הוא התכוון שיש דינוזאורים ואז תגיד לו "נכון שמההיבט הזה והזה יש דינוזאורים אבל עדיין יש היבטים שאין דינוזאורים", זוכר את השיחה הראשונה שיש דבר שהוא אמת באופן יחסי ולקחו אותו למוחלט.
עכשיו איך אתה יכול לדעת מאיזה היבט אותו אדם אמר לך "יש דינוזאורים" איך אפשר לדעת אז בא נגיד סתם בא נגיד תן דוגמא לדינוזאורים לדוגמא שאתה הבאת, בא נגיד ניתן דוגמא שאתה הבאת בן אדם אומר "אני מרגיש שהראש שלי פתוח שאני שקוף" שלא יודע מה, אוקי עכשיו מה הוא אומר מה זה אומר? מה שצריך לעשות קודם כל להגיד לו "אוקי" כאילו קודם כל לקבל את זה להגיד לו כן נניח שזה נכון.
ש: לא נניח שזה נכון הוא יתעצבן "זה נכון".
אליעד: אני אמרתי שתגיד לו "נניח שזה נכון"?
ש: אז מה אמרת?
אליעד: לקבל את מה שהוא אומר תניח שזה נכון לעצמך תניח שזה נכון בא נניח שמה שהוא אומר זה נכון תגיד לו "אוקי". עכשיו מה שאנחנו צריכים לנסות להבין כשהוא אומר "תקשיב הראשון שלי פתוח יש לי חורים שזורמים" לא יודע מה נגיד אתה אומר לו "אוקי ו... ?" אתה לא אומר לו "לא נכון מה אתה אומר לא נכון" אתה אומר לו "אוקי ו... ?", עכשיו השאלה היא איך זה בא לידי ביטוי בפרקטי כי אם הוא אומר לך "ואני לא יכול בגלל זה ללכת לעבוד", "אוקי למה זה מונע ממך לעבוד?" בא ננסה להבין אולי הוא יגיד "וואלה נכון יש לי חורים בראש וזה לא מונע ממני לעבוד" עכשיו או שהוא יגיד "כן זה מונע ממני לעבוד כי אז כשאני עובר ברחוב נכנסות לי קרני השמש לתוכי ועושות לי רע", "אוקי איך הן נכנסות מה זה עוד אומר הן נכנסות, איזה רע ואיך הן נכנסות?" יגיד לך "הן נכנסות".
להתחיל קודם כל לראות קודם כל אולי בכלל "אוקי וזה מחייב אותך בהכרח", עכשיו אבל יש פה עוד היבט שהוא יותר פנימי כשמישהו נגיד אומר לדוגמא "הראש שלי אני שקוף יש לי חורים" וכל מיני כאלה אתה אומר לו "אוקי ומה זה אומר לך?", נגיד מה הוא אומר לך מה נגיד הוא יגיד?
ש: רואים מה אני חושב.
אליעד: יפה בדיוק ואז הוא אומר לך "מה אני חושב" זה בעצם אומר שהוא בתוך תוכו חושב שחושבים מה הוא חושב והוא מבטא את זה בצורה עקומה שאומרת "יש לי חורים בראש ואני שקוף", זאת אומרת שכשהוא אומר "יש לי חורים בראש" זה הוא בעצם מנסה להגיד משהו אחר הוא מנסה להגיד "אני מרגיש שאני שקוף אני מרגיש שאין לי פרטיות" יכול להיות שהוא בכלל יש לו בעיה שאין לו פרטיות יכול להיות שיש לו תסביכים עם עצמו שהוא מפחד שיחשפו אותם והוא לא יודע איך להגיד את זה אז הוא בראש שלו כבר אומר "אוקי יש לי תסביכים עם עצמי", נגיד סתם הוא עם עצמו יושב "אוקי יש לי תסביכים ואם יקלטו אותי אז אני שקוף וואלה אני מרגיש כאילו יש לי חורים בראש" ואז הוא אומר תראה "יש לי חורים בראש אני שקוף" זה מה שהוא אמר.
אבל אתה שמעת עוד פעם את הסופי אתה אומר "על מה הוא מדבר בכלל איזה חורים מה אתה מדבר אין מה לדבר" ואז נגמר השיחה אתה אומר הוא משוגע והוא אומר אתה משוגע אין מה לדבר אבל אם אתה אומר לו כאילו "ואיך החורים האלה גורמים לך להרגיש מתי התחלת להרגיש את החורים האלה איך הם משפיעים עליך, מה זה אומר לך איך זה בא לידי ביטוי?" אז דרך זה אפשר להבין מה האמת כאילו כי זה לבוש של משהו אחר. נגיד שמישהו אומר נגיד "כואב לי הרגל, הרגל שלי מדממת" אז אומרים לו "איפה מדממת לא מדממת" ואז חוקרים וחוקרים "למה אתה אומר שהיא מדממת?" הוא אומר "כי אני מרגיש צמרמורות", "אוקי ואיזה צמרמורות? אני מרגיש שמגרד לי הגב בכלל" אז הוא מזה שמגרד לו הגב הגיע לזה הוא ביטא את זה בצורה עקומה של "הרגל שלי כואבת" או "מדממת" נגיד.
לכן עוד פעם הדרך הטריוויאלית של האנשים הרגילים "הוא אומר הוא משוגע הוא לא מבין הוא לא יודע מה לדבר" אבל הפיקח אומר "בוא ננסה להבין מאיפה באה לו המחשבה הזאת לראש מה הוא מנסה לומר בזה, מה היא מבטאת המחשבה הזאת" ואז חוקרים ומוצאים את נקודת האמת במה שהוא אמר ותמיד יש איזו נקודת אמת זה דימויים. כמישהו נגיד אומר היה לנו פה פעם מישהו נגיד שאומר נגיד "עוקבים אחרי יש לי סימנים" אז זה אומר שיש בתוכו איזה חרדה מזה שמנסים לעשות לו רע והוא מלביש את זה ב - "עוקבים אחרי או כאלה" זהו.
ש: זה תמיד לבוש?
אליעד: תמיד זה לבוש יש איזה משהו של אמת כחוט השערה וזה דימוי על דימוי, מה שקורה לפעמים שהבן אדם מרוב דימויים הוא כבר שכח שזה דימויים והוא כבר חושב שזה באמת ככה אבל אם מתחילים לעשות איתו "רגע זה באמת ככה איפה החור, אוקי אתה רואה פה חור אני יכול להכניס דרכו אצבע אני יכול גם אצלך להכניס אצבע? לא, אז זה לא חור כזה אתה מתכוון זאת תחושה של חור נכון? נכון זאת תחושה של חור זה לא חור אמיתי", אתה מבין אומרים "נכון" ולא ישר להגיד לו "זה לא נכון" להגיד לו "אוקי ואיזה חור איזה גודל החור?" הוא יגיד "לא יודע", "אוקי אז יכול להיות שזה חור קטן?" יכול להיות קטן יכול להיות גדול.
בדרך כלל כשבן אדם מדבר על הדמיון שלו בדרך כלל הוא מוסיף עוד דברים שהם בדרך כלל רגשיים או משהו ואז קולטים שהוא בכלל יש לו איזה בעיה שהוא דרכה מנסה, כמו שאמרתי לדוגמא באחת השיחות הקודמות נגיד שמישהו אומר "מה יצא לי מזה מה פה מה שם?" ואז מתחילים לתחקר אותו רואים שזה בכלל לא זה הוא בכלל אומר "אני מפחד להיכשל" ואז הוא עשה סיבוב הוא אמר "מה יצא לי מזה?" אבל צריך לדעת לתחקר אותו לא ישר להגיד "הוא משוגע הוא מבולבל", עכשיו מי שלא מספיק חכם ולא מבין את השני אז הוא אומר השני משוגע טיפש.
ש: זה באג בערוצים.
אליעד: נכון הבנו, מה אתה הבנת?
ש: מה שאני הבנתי זה שמה שהוא מביא לידי ביטוי זאת לא האמת לאמיתה אלא זה לקוח ממה שמסתתר מאחורי זה מה המניע לדבר הזה, מה מניע לזה שהוא ביטא את זה בצורה כזאת וחוקרים בצורה של שאלות כאלו ואחרות.
אליעד: עכשיו זה נכון גם מול עובד במפעל כשעובד אומר לך "מציק לי ככה וככה" מה האמת אולי הוא בכלל רוצה משהו מסוים ולכן הוא אמר מציק לו ככה וככה אז אם מישהו אומר "אני רוצה לעזוב" מה האמת הוא באמת רוצה לעזוב או רוצה משהו אחר, זה בכל תחום בא לידי ביטוי אלא מה שכשבן אדם אומר "יש לי חורים בראש ועוברים דרכי קרני אור" זה כבר כאילו הקצנה של כמה הוא לקח איזה רעיון והלביש אותו באיזה סיפור רחוק מהמקורי אבל עדיין הרי זה לא איך שהוא נולד הוא ישר פתאום אמר את זה, קרה משהו ואז קרה עוד משהו ואז קרה עוד משהו והוא לא שיתף בתהליך ופתאום הוא אומר עכשיו הגיע לאיזו מסקנה כזאת וכזאת.
ואז בודקים מה הנחות היסוד איך הוא הגיע לשמה מה המחויבים, מה המשמעויות "תגדיר חור תגדיר זה ותגדיר זה" ואז עושים הצלבות מגיעים למה השורש וזאת מיומנות לדעת את זה.
ש: כן.
אליעד: אוקי.
אליעד: יפה הסיבה שאתה לא יודע מה להגיד לו היא משום שאתה אומר שזה לא הגיוני בכלל הוא אומר לך "אני רואה פה דינוזאורים" ואתה אומר לו "זה לא הגיוני בכלל" אין נגמר השיחה אין בשכל שיחה אבל אם מישהו אומר לך "אני רואה פה דינוזאורים" אתה אומר "באיזה מובן יכול להיות שיש פה דינוזאורים?" אז אולי דרך זה תצליח להבין למה הוא התכוון שיש דינוזאורים ואז תגיד לו "נכון שמההיבט הזה והזה יש דינוזאורים אבל עדיין יש היבטים שאין דינוזאורים", זוכר את השיחה הראשונה שיש דבר שהוא אמת באופן יחסי ולקחו אותו למוחלט.
עכשיו איך אתה יכול לדעת מאיזה היבט אותו אדם אמר לך "יש דינוזאורים" איך אפשר לדעת אז בא נגיד סתם בא נגיד תן דוגמא לדינוזאורים לדוגמא שאתה הבאת, בא נגיד ניתן דוגמא שאתה הבאת בן אדם אומר "אני מרגיש שהראש שלי פתוח שאני שקוף" שלא יודע מה, אוקי עכשיו מה הוא אומר מה זה אומר? מה שצריך לעשות קודם כל להגיד לו "אוקי" כאילו קודם כל לקבל את זה להגיד לו כן נניח שזה נכון.
ש: לא נניח שזה נכון הוא יתעצבן "זה נכון".
אליעד: אני אמרתי שתגיד לו "נניח שזה נכון"?
ש: אז מה אמרת?
אליעד: לקבל את מה שהוא אומר תניח שזה נכון לעצמך תניח שזה נכון בא נניח שמה שהוא אומר זה נכון תגיד לו "אוקי". עכשיו מה שאנחנו צריכים לנסות להבין כשהוא אומר "תקשיב הראשון שלי פתוח יש לי חורים שזורמים" לא יודע מה נגיד אתה אומר לו "אוקי ו... ?" אתה לא אומר לו "לא נכון מה אתה אומר לא נכון" אתה אומר לו "אוקי ו... ?", עכשיו השאלה היא איך זה בא לידי ביטוי בפרקטי כי אם הוא אומר לך "ואני לא יכול בגלל זה ללכת לעבוד", "אוקי למה זה מונע ממך לעבוד?" בא ננסה להבין אולי הוא יגיד "וואלה נכון יש לי חורים בראש וזה לא מונע ממני לעבוד" עכשיו או שהוא יגיד "כן זה מונע ממני לעבוד כי אז כשאני עובר ברחוב נכנסות לי קרני השמש לתוכי ועושות לי רע", "אוקי איך הן נכנסות מה זה עוד אומר הן נכנסות, איזה רע ואיך הן נכנסות?" יגיד לך "הן נכנסות".
להתחיל קודם כל לראות קודם כל אולי בכלל "אוקי וזה מחייב אותך בהכרח", עכשיו אבל יש פה עוד היבט שהוא יותר פנימי כשמישהו נגיד אומר לדוגמא "הראש שלי אני שקוף יש לי חורים" וכל מיני כאלה אתה אומר לו "אוקי ומה זה אומר לך?", נגיד מה הוא אומר לך מה נגיד הוא יגיד?
ש: רואים מה אני חושב.
אליעד: יפה בדיוק ואז הוא אומר לך "מה אני חושב" זה בעצם אומר שהוא בתוך תוכו חושב שחושבים מה הוא חושב והוא מבטא את זה בצורה עקומה שאומרת "יש לי חורים בראש ואני שקוף", זאת אומרת שכשהוא אומר "יש לי חורים בראש" זה הוא בעצם מנסה להגיד משהו אחר הוא מנסה להגיד "אני מרגיש שאני שקוף אני מרגיש שאין לי פרטיות" יכול להיות שהוא בכלל יש לו בעיה שאין לו פרטיות יכול להיות שיש לו תסביכים עם עצמו שהוא מפחד שיחשפו אותם והוא לא יודע איך להגיד את זה אז הוא בראש שלו כבר אומר "אוקי יש לי תסביכים עם עצמי", נגיד סתם הוא עם עצמו יושב "אוקי יש לי תסביכים ואם יקלטו אותי אז אני שקוף וואלה אני מרגיש כאילו יש לי חורים בראש" ואז הוא אומר תראה "יש לי חורים בראש אני שקוף" זה מה שהוא אמר.
אבל אתה שמעת עוד פעם את הסופי אתה אומר "על מה הוא מדבר בכלל איזה חורים מה אתה מדבר אין מה לדבר" ואז נגמר השיחה אתה אומר הוא משוגע והוא אומר אתה משוגע אין מה לדבר אבל אם אתה אומר לו כאילו "ואיך החורים האלה גורמים לך להרגיש מתי התחלת להרגיש את החורים האלה איך הם משפיעים עליך, מה זה אומר לך איך זה בא לידי ביטוי?" אז דרך זה אפשר להבין מה האמת כאילו כי זה לבוש של משהו אחר. נגיד שמישהו אומר נגיד "כואב לי הרגל, הרגל שלי מדממת" אז אומרים לו "איפה מדממת לא מדממת" ואז חוקרים וחוקרים "למה אתה אומר שהיא מדממת?" הוא אומר "כי אני מרגיש צמרמורות", "אוקי ואיזה צמרמורות? אני מרגיש שמגרד לי הגב בכלל" אז הוא מזה שמגרד לו הגב הגיע לזה הוא ביטא את זה בצורה עקומה של "הרגל שלי כואבת" או "מדממת" נגיד.
לכן עוד פעם הדרך הטריוויאלית של האנשים הרגילים "הוא אומר הוא משוגע הוא לא מבין הוא לא יודע מה לדבר" אבל הפיקח אומר "בוא ננסה להבין מאיפה באה לו המחשבה הזאת לראש מה הוא מנסה לומר בזה, מה היא מבטאת המחשבה הזאת" ואז חוקרים ומוצאים את נקודת האמת במה שהוא אמר ותמיד יש איזו נקודת אמת זה דימויים. כמישהו נגיד אומר היה לנו פה פעם מישהו נגיד שאומר נגיד "עוקבים אחרי יש לי סימנים" אז זה אומר שיש בתוכו איזה חרדה מזה שמנסים לעשות לו רע והוא מלביש את זה ב - "עוקבים אחרי או כאלה" זהו.
ש: זה תמיד לבוש?
אליעד: תמיד זה לבוש יש איזה משהו של אמת כחוט השערה וזה דימוי על דימוי, מה שקורה לפעמים שהבן אדם מרוב דימויים הוא כבר שכח שזה דימויים והוא כבר חושב שזה באמת ככה אבל אם מתחילים לעשות איתו "רגע זה באמת ככה איפה החור, אוקי אתה רואה פה חור אני יכול להכניס דרכו אצבע אני יכול גם אצלך להכניס אצבע? לא, אז זה לא חור כזה אתה מתכוון זאת תחושה של חור נכון? נכון זאת תחושה של חור זה לא חור אמיתי", אתה מבין אומרים "נכון" ולא ישר להגיד לו "זה לא נכון" להגיד לו "אוקי ואיזה חור איזה גודל החור?" הוא יגיד "לא יודע", "אוקי אז יכול להיות שזה חור קטן?" יכול להיות קטן יכול להיות גדול.
בדרך כלל כשבן אדם מדבר על הדמיון שלו בדרך כלל הוא מוסיף עוד דברים שהם בדרך כלל רגשיים או משהו ואז קולטים שהוא בכלל יש לו איזה בעיה שהוא דרכה מנסה, כמו שאמרתי לדוגמא באחת השיחות הקודמות נגיד שמישהו אומר "מה יצא לי מזה מה פה מה שם?" ואז מתחילים לתחקר אותו רואים שזה בכלל לא זה הוא בכלל אומר "אני מפחד להיכשל" ואז הוא עשה סיבוב הוא אמר "מה יצא לי מזה?" אבל צריך לדעת לתחקר אותו לא ישר להגיד "הוא משוגע הוא מבולבל", עכשיו מי שלא מספיק חכם ולא מבין את השני אז הוא אומר השני משוגע טיפש.
ש: זה באג בערוצים.
אליעד: נכון הבנו, מה אתה הבנת?
ש: מה שאני הבנתי זה שמה שהוא מביא לידי ביטוי זאת לא האמת לאמיתה אלא זה לקוח ממה שמסתתר מאחורי זה מה המניע לדבר הזה, מה מניע לזה שהוא ביטא את זה בצורה כזאת וחוקרים בצורה של שאלות כאלו ואחרות.
אליעד: עכשיו זה נכון גם מול עובד במפעל כשעובד אומר לך "מציק לי ככה וככה" מה האמת אולי הוא בכלל רוצה משהו מסוים ולכן הוא אמר מציק לו ככה וככה אז אם מישהו אומר "אני רוצה לעזוב" מה האמת הוא באמת רוצה לעזוב או רוצה משהו אחר, זה בכל תחום בא לידי ביטוי אלא מה שכשבן אדם אומר "יש לי חורים בראש ועוברים דרכי קרני אור" זה כבר כאילו הקצנה של כמה הוא לקח איזה רעיון והלביש אותו באיזה סיפור רחוק מהמקורי אבל עדיין הרי זה לא איך שהוא נולד הוא ישר פתאום אמר את זה, קרה משהו ואז קרה עוד משהו ואז קרה עוד משהו והוא לא שיתף בתהליך ופתאום הוא אומר עכשיו הגיע לאיזו מסקנה כזאת וכזאת.
ואז בודקים מה הנחות היסוד איך הוא הגיע לשמה מה המחויבים, מה המשמעויות "תגדיר חור תגדיר זה ותגדיר זה" ואז עושים הצלבות מגיעים למה השורש וזאת מיומנות לדעת את זה.
ש: כן.
אליעד: אוקי.