3:23שימוש בתרופות פסיכיאטריות, תרופות נגד חרדה, תרופות נגד דיכאון, טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי, שימוש בכדורים, כדורים נגד דיכאון, כדורים נגד חרדה, גמילה מכדורים, נוגדי דיכאון, נוגדי חרדה
למה פסיכולוגים שולחים מטופלים לקחת תרופות פסיכיאטריות?
אליעד כהן מסביר לעומק את ההיגיון מאחורי ההמלצה של פסיכולוגים או מטפלים להפנות מטופלים לטיפול תרופתי, כאשר הם עצמם אינם יכולים לעזור להם באופן מלא. כאשר פסיכולוג אומר למטופל "אני לא יכול לעזור לך, לך תיקח כדורים", הוא למעשה מודה בחוסר יכולתו לעזור, אך בו זמנית מעביר את האחריות לחוסר ההצלחה אל המטופל עצמו או אל גורם חיצוני.
האם הפניה לתרופות מצביעה על מגבלה של המטפל או של המטופל?
לדברי אליעד, כאשר הפסיכולוג מפנה את המטופל לנטילת תרופות, הוא בעצם רומז באופן עקיף שהבעיה אינה נמצאת בידיו של המטפל, אלא היא נובעת מתוך מגבלותיו של המטופל. כך, במקום להכיר בכך שהמטפל אינו יודע כיצד לפתור את הבעיה, הוא למעשה קובע שהבעיה היא בלתי ניתנת לפתרון בדרכים הפסיכולוגיות המקובלות.
מה משמעות השימוש במונח "אין בחירה חופשית" בהקשר זה?
אליעד מתאר כי הטענה לפיה המטופל זקוק לתרופות כי "אין לו בחירה חופשית" היא בעצם קביעה שהבעיה אינה ניתנת לפתרון באמצעות שיחות או טיפול פסיכולוגי, אלא רק באמצעות התערבות כימית. הפסיכולוג שאומר זאת יוצר לגיטימציה לכך שהבעיה של המטופל היא כה עמוקה ויסודית, שאין דרך לשנותה אלא בעזרת תרופות שיחליפו את הרצון או התפקוד הרגשי הטבעי של האדם.
מדוע מטפלים מעדיפים לשלב תרופות עם טיפול פסיכולוגי?
אליעד מסביר כי רוב המטפלים מעדיפים להמליץ על שילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופתי כדי לא להודות שהם עצמם חסרי יכולת. לדבריו, כשמטפל ממליץ לשלב טיפול עם כדורים, הוא מנסה להימנע מלהודות באופן מלא בכך שהוא מיותר לחלוטין בתהליך הטיפולי. בצורה זו, הוא עדיין נתפס כבעל ערך מסוים בתהליך השיפור של המטופל, למרות שההסתמכות על התרופות מעידה בעקיפין כי לא ניתן היה לפתור את הבעיה באופן פסיכולוגי בלבד.
מה האינטרס של הפסיכולוג בהמלצה על תרופות פסיכיאטריות?
אליעד מדגיש את הנקודה שהאינטרס המרכזי של הפסיכולוג או המטפל הוא להגן על דימויו העצמי ועל מעמדו המקצועי. המטפל שומר על תפיסתו כאילו הוא יודע הכל, ולכן אם הוא אינו מסוגל לעזור, המשמעות היא שרק תרופות מסוגלות להתמודד עם אותה בעיה ספציפית. בכך הוא מגן על עצמו מפני ביקורת ומפני תחושת חוסר מסוגלות אישית.
מדוע מטפל מפנה מטופל לפסיכיאטר במקום לתת תרופות בעצמו?
אליעד מסביר כי כאשר הפסיכולוג שולח את המטופל לפסיכיאטר לקבלת תרופות, הוא לכאורה "מעביר את האחריות" הלאה, אך למעשה הוא קובע שגם המטפל האחר אינו באמת פותר את הבעיה אלא רק מספק פתרון תרופתי. זהו למעשה מסר עקיף, שאין מישהו שיכול לפתור את הבעיה בצורה פסיכולוגית אמיתית.
מה משתמע מהסכמה של המטופל לקחת תרופות?
לפי אליעד, כאשר המטופל מסכים ליטול תרופות בעקבות המלצת הפסיכולוג, הוא מאשר בעצמו כי "אף אחד לא יכול לעזור לי". הוא מחזק את הטענה כי הבעיה בלתי פתירה בדרכים שאינן תרופתיות, ובכך הוא למעשה פוטר את המטפל מאחריות ומאשש את הטענה שהבעיה שלו אינה ניתנת לפתרון בדרך פסיכולוגית בלבד.
האם טיפול תרופתי יכול להיות פתרון מוחלט לבעיות פסיכולוגיות?
אליעד טוען שההפניה לתרופות אינה פותרת את הבעיה עצמה, אלא רק מסמנת את קיומה של בעיה שהמטפל אינו יודע כיצד לפתור. לדבריו, הטיפול התרופתי הוא אמצעי נוח עבור מטפלים להימנע מהודאה בחוסר ידע או ביכולת מוגבלת שלהם לעזור, ובכך הוא מהווה פתרון חלקי בלבד, ולא פתרון אמיתי.
לסיכום: מה המשמעות האמיתית של המלצת מטפל על תרופות?
לפי ההסבר המפורט של אליעד, המלצה של פסיכולוג או מטפל לנטילת תרופות פסיכיאטריות היא בדרך כלל הודאה מוסווית של המטפל בכך שהוא אינו יכול לפתור את הבעיה. ההמלצה לתרופות פותרת את המטפל מהצורך להודות במגבלותיו ומעבירה את האחריות לבעיה אל המטופל או אל גורמים גנטיים או כימיים, ולכן יש לשים לב מה באמת עומד מאחורי המלצות אלו.
אליעד כהן מסביר לעומק את ההיגיון מאחורי ההמלצה של פסיכולוגים או מטפלים להפנות מטופלים לטיפול תרופתי, כאשר הם עצמם אינם יכולים לעזור להם באופן מלא. כאשר פסיכולוג אומר למטופל "אני לא יכול לעזור לך, לך תיקח כדורים", הוא למעשה מודה בחוסר יכולתו לעזור, אך בו זמנית מעביר את האחריות לחוסר ההצלחה אל המטופל עצמו או אל גורם חיצוני.
האם הפניה לתרופות מצביעה על מגבלה של המטפל או של המטופל?
לדברי אליעד, כאשר הפסיכולוג מפנה את המטופל לנטילת תרופות, הוא בעצם רומז באופן עקיף שהבעיה אינה נמצאת בידיו של המטפל, אלא היא נובעת מתוך מגבלותיו של המטופל. כך, במקום להכיר בכך שהמטפל אינו יודע כיצד לפתור את הבעיה, הוא למעשה קובע שהבעיה היא בלתי ניתנת לפתרון בדרכים הפסיכולוגיות המקובלות.
מה משמעות השימוש במונח "אין בחירה חופשית" בהקשר זה?
אליעד מתאר כי הטענה לפיה המטופל זקוק לתרופות כי "אין לו בחירה חופשית" היא בעצם קביעה שהבעיה אינה ניתנת לפתרון באמצעות שיחות או טיפול פסיכולוגי, אלא רק באמצעות התערבות כימית. הפסיכולוג שאומר זאת יוצר לגיטימציה לכך שהבעיה של המטופל היא כה עמוקה ויסודית, שאין דרך לשנותה אלא בעזרת תרופות שיחליפו את הרצון או התפקוד הרגשי הטבעי של האדם.
מדוע מטפלים מעדיפים לשלב תרופות עם טיפול פסיכולוגי?
אליעד מסביר כי רוב המטפלים מעדיפים להמליץ על שילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופתי כדי לא להודות שהם עצמם חסרי יכולת. לדבריו, כשמטפל ממליץ לשלב טיפול עם כדורים, הוא מנסה להימנע מלהודות באופן מלא בכך שהוא מיותר לחלוטין בתהליך הטיפולי. בצורה זו, הוא עדיין נתפס כבעל ערך מסוים בתהליך השיפור של המטופל, למרות שההסתמכות על התרופות מעידה בעקיפין כי לא ניתן היה לפתור את הבעיה באופן פסיכולוגי בלבד.
מה האינטרס של הפסיכולוג בהמלצה על תרופות פסיכיאטריות?
אליעד מדגיש את הנקודה שהאינטרס המרכזי של הפסיכולוג או המטפל הוא להגן על דימויו העצמי ועל מעמדו המקצועי. המטפל שומר על תפיסתו כאילו הוא יודע הכל, ולכן אם הוא אינו מסוגל לעזור, המשמעות היא שרק תרופות מסוגלות להתמודד עם אותה בעיה ספציפית. בכך הוא מגן על עצמו מפני ביקורת ומפני תחושת חוסר מסוגלות אישית.
מדוע מטפל מפנה מטופל לפסיכיאטר במקום לתת תרופות בעצמו?
אליעד מסביר כי כאשר הפסיכולוג שולח את המטופל לפסיכיאטר לקבלת תרופות, הוא לכאורה "מעביר את האחריות" הלאה, אך למעשה הוא קובע שגם המטפל האחר אינו באמת פותר את הבעיה אלא רק מספק פתרון תרופתי. זהו למעשה מסר עקיף, שאין מישהו שיכול לפתור את הבעיה בצורה פסיכולוגית אמיתית.
מה משתמע מהסכמה של המטופל לקחת תרופות?
לפי אליעד, כאשר המטופל מסכים ליטול תרופות בעקבות המלצת הפסיכולוג, הוא מאשר בעצמו כי "אף אחד לא יכול לעזור לי". הוא מחזק את הטענה כי הבעיה בלתי פתירה בדרכים שאינן תרופתיות, ובכך הוא למעשה פוטר את המטפל מאחריות ומאשש את הטענה שהבעיה שלו אינה ניתנת לפתרון בדרך פסיכולוגית בלבד.
האם טיפול תרופתי יכול להיות פתרון מוחלט לבעיות פסיכולוגיות?
אליעד טוען שההפניה לתרופות אינה פותרת את הבעיה עצמה, אלא רק מסמנת את קיומה של בעיה שהמטפל אינו יודע כיצד לפתור. לדבריו, הטיפול התרופתי הוא אמצעי נוח עבור מטפלים להימנע מהודאה בחוסר ידע או ביכולת מוגבלת שלהם לעזור, ובכך הוא מהווה פתרון חלקי בלבד, ולא פתרון אמיתי.
לסיכום: מה המשמעות האמיתית של המלצת מטפל על תרופות?
לפי ההסבר המפורט של אליעד, המלצה של פסיכולוג או מטפל לנטילת תרופות פסיכיאטריות היא בדרך כלל הודאה מוסווית של המטפל בכך שהוא אינו יכול לפתור את הבעיה. ההמלצה לתרופות פותרת את המטפל מהצורך להודות במגבלותיו ומעבירה את האחריות לבעיה אל המטופל או אל גורמים גנטיים או כימיים, ולכן יש לשים לב מה באמת עומד מאחורי המלצות אלו.
- למה פסיכולוגים שולחים לכדורים?
- האם תרופות פסיכיאטריות באמת עוזרות?
- כדורים נגד דיכאון, האם זה הכרחי?
- מה פסיכולוגים לא מספרים על טיפול תרופתי?
- האם טיפול פסיכולוגי מספיק ללא תרופות?
- כיצד להיגמל מכדורים נגד חרדה?
עכשיו דיברנו על זה כמה פעמים אבל ננסה לחדד את זה עוד פעם, אמרנו לגבי מה ההיגיון של פסיכולוגים או מטפלים ששולחים מישהו לקחת כדורים אז אמרנו שזה במקום שבן אדם יגיד "אני לא יודע לעזור לך" אז הוא אומר "לך תיקח כדורים". עכשיו השאלה היא כזאת נניח שבן אדם בא לפסיכולוג עם איזו בעיה ואז הפסיכולוג אומר לו "אני לא יודע לעזור לך, לך למישהו אחר תיקח ממנו כדורים".
זאת אומרת הוא מודה שהוא לא יכול לעזור לו והוא אפילו עוד שולח אותו למישהו אחר, אומר לו "יש מישהו אחר שיכול לעזור לך על ידי כדורים" מה הטוב שיוצא לו אותו פסיכולוג מזה נגיד אז אפשרות אחת אפשרית שהוא רוצה לעזור לו, בסדר חוץ מזה מה עוד יכול להיות? עכשיו הוא כבר מודה שהוא לא יכול לו.
ש: בזה שהוא אומר לו לך תיקח כדורים זה בעצם הוא אומר לעצמו שאין פסיכולוג אחר שיוכל לעזור לאותו אחד כלומר, שהדרך היחידה לעזור לו לאותו אחד זה כבר כדורים, שזה לא קשור אליו שאם באמת היה אפשר לעזור לו בתור פסיכולוג הוא היה לו את הידע הוא לא רוצה להכיר בזה שאין לו את הידע.
אליעד: אז מה שאמרת זה נכון, אז מה שרציתי להגיד זה כזה דבר יש וריאציה שמעודדים מישהו לקחת כדורים ומנסים להתכחש לזה שאתה לא יכול לעזור לו, אני אומר גם אם הבן אדם אומר "אני לא יכול לעזור לך" השאלה "למה אני לא יכול לעזור לך", האם הסיבה שאותו בן אדם שאותו מטפל אותו פסיכולוג אומר "אני לא יכול לעזור לך" מול המטפל האם חושב שזה בגלל שהוא לא יודע או שבגלל שלא ניתן לפתור את זה כי אין בחירה חופשית לבן אדם אז זה חייב כדורים.
ברגע שהוא אומר לו "לך תיקח כדורים" אם הוא היה אומר לו "אני לא יכול לעזור לך, לך למישהו אחר" אז בעצם החיסרון הוא במטפל, אם הוא אומר לו "אני לא יכול לעזור לך, לך תיקח כדורים" אז אם המטופל יסכים לקחת כדורים זה כמו להגיד לפסיכולוג "נכון אף אחד לא יכול לעזור לי זה לא שאתה לא יודע איך לעזור לי זה לא ניתן לעזור לי, אין לי בחירה חייב לשנות משהו בגנטיקה". ולכן לשים לב לעניין הזה עכשיו בא ננסה למצוא איזה נמשל.
ש: מה שניסיתי להגיד.
אליעד: כן.
ש: שברגע שהוא שולח אותו למישהו אחר הוא למעשה מודה שגם המישהו אחר לא יכול לעזור לו וגם הוא ייתן לך כדורים אלא "אני לא נותן כדורים".
אליעד: מה עוד פעם מה?
ש: כשהוא שולח אותו למישהו אחר שהוא ייתן לו את הכדורים.
אליעד: כן.
ש: הוא אומר למעשה גם ההוא רק כדורים זה הפתרון שהוא ייתן לך כדורים גם ההוא לא יודע.
אליעד: האינטרס של הפסיכולוג או של אותו מטפל או של אותו פסיכיאטר הוא להגיד לך כזה דבר "תקשיב אני יודע הכל אם אני לא יודע לעזור לך זה בגלל שזה רק בדבר שאין לו בחירה חופשית בדבר שחייב כדורים" זה הרעיון.
ש: אגב זה בדרך כלל שילוב אלא שהם אומרים להם לשלב לקחת כדורים ולשלב.
אליעד: ובדרך כלל זה שילוב, למה בדרך כלל זה שילוב כי הוא לא רוצה להגיד "אני מיותר לגמרי רק צריך כדורים" אבל אז נשאלת השאלה למה זה שילוב. בין כך ובין כך גם כשזה שילוב זה בעצם להגיד "אני לא יכול לעזור לך בלי תוספת של כדורים" זה אותו דבר לא משנה איך נגלגל את הגלגל. טוב הבנו?
זאת אומרת הוא מודה שהוא לא יכול לעזור לו והוא אפילו עוד שולח אותו למישהו אחר, אומר לו "יש מישהו אחר שיכול לעזור לך על ידי כדורים" מה הטוב שיוצא לו אותו פסיכולוג מזה נגיד אז אפשרות אחת אפשרית שהוא רוצה לעזור לו, בסדר חוץ מזה מה עוד יכול להיות? עכשיו הוא כבר מודה שהוא לא יכול לו.
ש: בזה שהוא אומר לו לך תיקח כדורים זה בעצם הוא אומר לעצמו שאין פסיכולוג אחר שיוכל לעזור לאותו אחד כלומר, שהדרך היחידה לעזור לו לאותו אחד זה כבר כדורים, שזה לא קשור אליו שאם באמת היה אפשר לעזור לו בתור פסיכולוג הוא היה לו את הידע הוא לא רוצה להכיר בזה שאין לו את הידע.
אליעד: אז מה שאמרת זה נכון, אז מה שרציתי להגיד זה כזה דבר יש וריאציה שמעודדים מישהו לקחת כדורים ומנסים להתכחש לזה שאתה לא יכול לעזור לו, אני אומר גם אם הבן אדם אומר "אני לא יכול לעזור לך" השאלה "למה אני לא יכול לעזור לך", האם הסיבה שאותו בן אדם שאותו מטפל אותו פסיכולוג אומר "אני לא יכול לעזור לך" מול המטפל האם חושב שזה בגלל שהוא לא יודע או שבגלל שלא ניתן לפתור את זה כי אין בחירה חופשית לבן אדם אז זה חייב כדורים.
ברגע שהוא אומר לו "לך תיקח כדורים" אם הוא היה אומר לו "אני לא יכול לעזור לך, לך למישהו אחר" אז בעצם החיסרון הוא במטפל, אם הוא אומר לו "אני לא יכול לעזור לך, לך תיקח כדורים" אז אם המטופל יסכים לקחת כדורים זה כמו להגיד לפסיכולוג "נכון אף אחד לא יכול לעזור לי זה לא שאתה לא יודע איך לעזור לי זה לא ניתן לעזור לי, אין לי בחירה חייב לשנות משהו בגנטיקה". ולכן לשים לב לעניין הזה עכשיו בא ננסה למצוא איזה נמשל.
ש: מה שניסיתי להגיד.
אליעד: כן.
ש: שברגע שהוא שולח אותו למישהו אחר הוא למעשה מודה שגם המישהו אחר לא יכול לעזור לו וגם הוא ייתן לך כדורים אלא "אני לא נותן כדורים".
אליעד: מה עוד פעם מה?
ש: כשהוא שולח אותו למישהו אחר שהוא ייתן לו את הכדורים.
אליעד: כן.
ש: הוא אומר למעשה גם ההוא רק כדורים זה הפתרון שהוא ייתן לך כדורים גם ההוא לא יודע.
אליעד: האינטרס של הפסיכולוג או של אותו מטפל או של אותו פסיכיאטר הוא להגיד לך כזה דבר "תקשיב אני יודע הכל אם אני לא יודע לעזור לך זה בגלל שזה רק בדבר שאין לו בחירה חופשית בדבר שחייב כדורים" זה הרעיון.
ש: אגב זה בדרך כלל שילוב אלא שהם אומרים להם לשלב לקחת כדורים ולשלב.
אליעד: ובדרך כלל זה שילוב, למה בדרך כלל זה שילוב כי הוא לא רוצה להגיד "אני מיותר לגמרי רק צריך כדורים" אבל אז נשאלת השאלה למה זה שילוב. בין כך ובין כך גם כשזה שילוב זה בעצם להגיד "אני לא יכול לעזור לך בלי תוספת של כדורים" זה אותו דבר לא משנה איך נגלגל את הגלגל. טוב הבנו?
050-3331-331