13:24אבחון הפרעות נפשיות והתנהגותיות, אבחון פסיכיאטרי, אוטיזם, סכיזופרניה פרנואידית, אבחון מחלות נפש קשות, אבחון הפרעה נפשית, טעויות בחינוך ילדים, להתייחס לילד כמו לאדם בוגר, לוותר לילד, הוא רק ילד, אבחון DSM, לקטלג מישהו
האם הקטלוג של אדם כסובל מהפרעה נפשית הוא הגורם שמנציח את הבעיה?
אליעד כהן עוסק בשאלה האם קטלוג של אדם כסובל מהפרעה נפשית, כגון סכיזופרניה פרנואידית, אוטיזם או הפרעת קשב וריכוז, הוא הגורם שמנציח את הבעיה, או שהבעיה עצמה היא שמונעת את השיפור. יש הטוענים שהקטלוג הוא רק תוצאה של הבעיה ולא גורם המשמר אותה, בעוד אחרים סבורים שהקטלוג עצמו מייצר יחס שגוי ומונע את פתרון הבעיה.
האם האבחון או ההתייחסות בעקבות האבחון גורמת לחוסר שיפור?
הנקודה המרכזית שאליעד כהן מציג היא שהבעיה אינה באבחון עצמו אלא באופן ההתייחסות לאדם לאחר האבחון. אם למשל ילד אובחן כאוטיסט ומטפלים בו נכון, הוא יגיע לשיפור מקסימלי, כך שהקטלוג לא ישנה את התוצאה. אך ברוב המקרים, הקטלוג מוביל להתייחסות שגויה שגורמת לאדם להישאר במצבו ולא להשתפר. האבחון יכול ליצור מסר תבוסתני, לפיו מדובר במחלה ללא מרפא, ולכן האדם יקבל טיפול שמטרתו רק להקל על המצב ולא לפתור אותו לגמרי.
איך השפעת היחס על הילד דומה להשפעת הקטלוג הפסיכיאטרי?
כהשוואה, אליעד כהן מציג דוגמה של התנהגות הורים כלפי ילדיהם. לעיתים קרובות הורים מתייחסים לילדים כאל "רק ילדים" ומאפשרים להם לעשות מה שהם רוצים, בטענה ש"זה ילד" ולכן יש לו זכויות ללא חובות. בדרך זו הם מחנכים אותם להתנהגות חסרת אחריות ומופתעים כשהם אינם מתבגרים כראוי. התייחסות לילד כאדם בוגר מהרגע הראשון, בהתאם ליכולותיו הפיזיות בלבד, תוביל לכך שהילד יגדל להיות אחראי ובוגר.
לדוגמה, אם אדם מבוגר ונמוך קומה מתבקש לבצע פעולה שדורשת גובה רב, ברור שזו דרישה בלתי ריאלית, ואז הגיוני להגיד שהוא לא יכול לבצע את הפעולה בגלל מגבלה פיזית ולא בגלל שהוא ילד. אך מעבר למגבלות פיזיות ברורות, יש להתייחס אל הילד כבוגר לכל דבר ועניין, ללא הטבות מיוחדות רק משום שהוא ילד.
האם יש צורך ממשי בקטלוג אדם כבעל הפרעה נפשית?
אליעד כהן מעלה שאלה נוספת - האם באמת הכרחי לקטלג אדם כסכיזופרן, אוטיסט או כבעל הפרעה אחרת. פעמים רבות, האבחון משרת בעיקר את המערכת הרפואית ולא את האדם עצמו, והוא משמש כתירוץ לאי - מציאת פתרונות מעמיקים לבעיות האמיתיות שלו.
האם ההתנהגות של אדם עם הפרעה נפשית שונה מהותית מאדם רגיל?
לדברי אליעד כהן, לא קיימת שיטה שונה לטיפול באנשים עם הפרעות נפשיות בהשוואה לאנשים רגילים. לדוגמה, אדם שמאובחן כסכיזופרן וחושש מהרעילות של הוריו אינו שונה מאדם רגיל שמפחד מהרעלה - ההבדל הוא רק בעוצמת הפחד. הדרך להתמודד היא זהה לחלוטין - אותם חוקים ואותן נוסחאות תקפים לכולם, בדיוק כמו במתמטיקה, כאשר אותה נוסחה חלה על כל המספרים, בין אם מדובר במספר גדול או קטן. ההבדל הוא במינונים ובעוצמות, אך לא במהות הטיפולית.
האם קשה יותר לאכוף את הטיפול על אדם עם הפרעה נפשית?
נאמר שאולי קשה יותר לאכוף טיפול על אדם עם הפרעה נפשית קשה, אבל זו בעיקר בעיה של חוסר מיומנות של המטפל ולא הבדל מהותי. אליעד מדגים זאת בהרמת משקולות: הרמת משקולת של קילוגרם אחד והרמת שלושה טון נעשות באותה טכניקה בדיוק, ההבדל הוא רק בקושי. לכן הטענה שקשה יותר לחנך ילד אוטיסט לעומת ילד רגיל אינה מדויקת, שכן אנשים רבים מתקשים גם עם ילדים רגילים בגלל חוסר ידע כיצד ליישם את השיטה הנכונה.
כיצד היחס העצמי דומה ליחס להפרעה נפשית?
אליעד מסביר שהתפיסה של "לוותר" לעצמך ("אני עייף, קשה לי") דומה בדיוק לגישה שמוותרים לילד בגלל שהוא "רק ילד". בשני המקרים, היחס הוותרני גורם להמשך הקושי ולהנצחת הבעיה. רק יחס של בוגר ושל אחריות אישית יוביל לשיפור ולהתמודדות נכונה.
סיכום והמלצה לגישה הנכונה
לסיכום, הטענה המרכזית של אליעד כהן היא שהקטלוג עצמו אינו הבעיה, אלא הדרך שבה מתייחסים לאדם בעקבות הקטלוג. יש להשתמש באבחון ככלי עזר בלבד, אך לא להתייחס לאדם באופן שונה מהותית מאחרים. הגישה הנכונה היא להתייחס לכולם לפי אותן נוסחאות ואותן שיטות, בהתאם ליכולות האמיתיות שלהם, ללא הטבות מיותרות שמונעות שיפור אמיתי.
אליעד כהן עוסק בשאלה האם קטלוג של אדם כסובל מהפרעה נפשית, כגון סכיזופרניה פרנואידית, אוטיזם או הפרעת קשב וריכוז, הוא הגורם שמנציח את הבעיה, או שהבעיה עצמה היא שמונעת את השיפור. יש הטוענים שהקטלוג הוא רק תוצאה של הבעיה ולא גורם המשמר אותה, בעוד אחרים סבורים שהקטלוג עצמו מייצר יחס שגוי ומונע את פתרון הבעיה.
האם האבחון או ההתייחסות בעקבות האבחון גורמת לחוסר שיפור?
הנקודה המרכזית שאליעד כהן מציג היא שהבעיה אינה באבחון עצמו אלא באופן ההתייחסות לאדם לאחר האבחון. אם למשל ילד אובחן כאוטיסט ומטפלים בו נכון, הוא יגיע לשיפור מקסימלי, כך שהקטלוג לא ישנה את התוצאה. אך ברוב המקרים, הקטלוג מוביל להתייחסות שגויה שגורמת לאדם להישאר במצבו ולא להשתפר. האבחון יכול ליצור מסר תבוסתני, לפיו מדובר במחלה ללא מרפא, ולכן האדם יקבל טיפול שמטרתו רק להקל על המצב ולא לפתור אותו לגמרי.
איך השפעת היחס על הילד דומה להשפעת הקטלוג הפסיכיאטרי?
כהשוואה, אליעד כהן מציג דוגמה של התנהגות הורים כלפי ילדיהם. לעיתים קרובות הורים מתייחסים לילדים כאל "רק ילדים" ומאפשרים להם לעשות מה שהם רוצים, בטענה ש"זה ילד" ולכן יש לו זכויות ללא חובות. בדרך זו הם מחנכים אותם להתנהגות חסרת אחריות ומופתעים כשהם אינם מתבגרים כראוי. התייחסות לילד כאדם בוגר מהרגע הראשון, בהתאם ליכולותיו הפיזיות בלבד, תוביל לכך שהילד יגדל להיות אחראי ובוגר.
לדוגמה, אם אדם מבוגר ונמוך קומה מתבקש לבצע פעולה שדורשת גובה רב, ברור שזו דרישה בלתי ריאלית, ואז הגיוני להגיד שהוא לא יכול לבצע את הפעולה בגלל מגבלה פיזית ולא בגלל שהוא ילד. אך מעבר למגבלות פיזיות ברורות, יש להתייחס אל הילד כבוגר לכל דבר ועניין, ללא הטבות מיוחדות רק משום שהוא ילד.
האם יש צורך ממשי בקטלוג אדם כבעל הפרעה נפשית?
אליעד כהן מעלה שאלה נוספת - האם באמת הכרחי לקטלג אדם כסכיזופרן, אוטיסט או כבעל הפרעה אחרת. פעמים רבות, האבחון משרת בעיקר את המערכת הרפואית ולא את האדם עצמו, והוא משמש כתירוץ לאי - מציאת פתרונות מעמיקים לבעיות האמיתיות שלו.
האם ההתנהגות של אדם עם הפרעה נפשית שונה מהותית מאדם רגיל?
לדברי אליעד כהן, לא קיימת שיטה שונה לטיפול באנשים עם הפרעות נפשיות בהשוואה לאנשים רגילים. לדוגמה, אדם שמאובחן כסכיזופרן וחושש מהרעילות של הוריו אינו שונה מאדם רגיל שמפחד מהרעלה - ההבדל הוא רק בעוצמת הפחד. הדרך להתמודד היא זהה לחלוטין - אותם חוקים ואותן נוסחאות תקפים לכולם, בדיוק כמו במתמטיקה, כאשר אותה נוסחה חלה על כל המספרים, בין אם מדובר במספר גדול או קטן. ההבדל הוא במינונים ובעוצמות, אך לא במהות הטיפולית.
האם קשה יותר לאכוף את הטיפול על אדם עם הפרעה נפשית?
נאמר שאולי קשה יותר לאכוף טיפול על אדם עם הפרעה נפשית קשה, אבל זו בעיקר בעיה של חוסר מיומנות של המטפל ולא הבדל מהותי. אליעד מדגים זאת בהרמת משקולות: הרמת משקולת של קילוגרם אחד והרמת שלושה טון נעשות באותה טכניקה בדיוק, ההבדל הוא רק בקושי. לכן הטענה שקשה יותר לחנך ילד אוטיסט לעומת ילד רגיל אינה מדויקת, שכן אנשים רבים מתקשים גם עם ילדים רגילים בגלל חוסר ידע כיצד ליישם את השיטה הנכונה.
כיצד היחס העצמי דומה ליחס להפרעה נפשית?
אליעד מסביר שהתפיסה של "לוותר" לעצמך ("אני עייף, קשה לי") דומה בדיוק לגישה שמוותרים לילד בגלל שהוא "רק ילד". בשני המקרים, היחס הוותרני גורם להמשך הקושי ולהנצחת הבעיה. רק יחס של בוגר ושל אחריות אישית יוביל לשיפור ולהתמודדות נכונה.
סיכום והמלצה לגישה הנכונה
לסיכום, הטענה המרכזית של אליעד כהן היא שהקטלוג עצמו אינו הבעיה, אלא הדרך שבה מתייחסים לאדם בעקבות הקטלוג. יש להשתמש באבחון ככלי עזר בלבד, אך לא להתייחס לאדם באופן שונה מהותית מאחרים. הגישה הנכונה היא להתייחס לכולם לפי אותן נוסחאות ואותן שיטות, בהתאם ליכולות האמיתיות שלהם, ללא הטבות מיותרות שמונעות שיפור אמיתי.
- האם אבחון פסיכיאטרי מזיק?
- כיצד לטפל בילדים עם אוטיזם?
- האם סכיזופרניה ניתנת לריפוי?
- איך לגדל ילדים בצורה נכונה?
- האם הקלות בלימודים מזיקות לילדים?
- מהי הדרך הנכונה לחינוך ילדים?
- כיצד להתייחס לילדים כמו למבוגרים?
הדיון עוסק בשאלה האם הקטלוג של אדם כבעל הפרעה נפשית (כגון סכיזופרניה, אוטיזם, הפרעת קשב וריכוז וכו') הוא מה שמנציח את הבעיה ומונע ממנו להשתנות, או שמא עצם הבעיה היא הגורם לכך שהוא לא משתפר. יש שיגידו שהקטלוג הוא רק תוצאה של הבעיה, ושעצם העובדה שאדם מאובחן בסכיזופרניה לא משנה את העובדה שהוא חולה - אלא שטרם נמצא לו טיפול מתאים. מנגד, קיימת הטענה שהקטלוג עצמו יוצר גישה טיפולית לא נכונה, שמובילה לכך שהבעיה ממשיכה ואינה נפתרת.
המשמעות האמיתית של הקטלוג
הטענה המרכזית היא שלא הקטלוג עצמו משנה, אלא הדרך שבה מתייחסים לאדם לאחר שאובחן. כלומר, אם ילד מאובחן כאוטיסט אבל מטפלים בו כראוי, הוא ישתפר ויגיע למקסימום הפוטנציאל שלו. הבעיה היא שבמקרים רבים, הקטלוג גורם לכך שמתייחסים אליו בצורה לא נכונה. למשל, ילד שאובחן כאוטיסט יקבל יחס מיוחד שלא בהכרח משרת את טובתו, מה שעלול למנוע ממנו להתקדם. לכן, הבעיה היא לא באבחנה אלא באופן שבו מתנהגים כלפי המאובחן.
ההשפעה של הקטלוג על תפיסת המציאות
כאשר אדם מקבל תווית של הפרעה מסוימת, הוא וגם סביבתו נוטים לראות את המציאות דרך פריזמה מצמצמת: "זו בעיה שאין לה פתרון, צריך רק להקל עליה". לעיתים קרובות, הקטלוג מביא מסר תבוסתני - זו מחלה שאין לה מרפא, וניתן רק לשמור על רמה מסוימת של תפקוד. כך, אדם שסובל מהפרעה כלשהי לא מקבל טיפול שמטרתו לפתור את הבעיה, אלא רק לנהל אותה, מה שמנציח את מצבו.
השוואה ליחס לילדים ולתהליך ההתבגרות
ניתן להשוות את זה לגישה של הורים לילדים. ילד נשאר "ילד" משום שהוריו מתייחסים אליו ככזה. לדוגמה, אם ילד משתולל, לעיתים הורים מצדיקים זאת בכך שהוא "רק ילד", במקום ללמד אותו משמעת והתנהגות בוגרת. כך הם מחנכים אותו להיות חסר אחריות, ולאחר מכן מתפלאים מדוע הוא לא מתבגר. אם ההורים היו מתייחסים אליו כאדם בוגר מלכתחילה (במגבלות הפיזיות שלו), הוא היה גדל עם אחריות אישית ומנטליות של מבוגר.
השפעת היחס על התנהגות
הקטלוג לא בהכרח משמר את הבעיה, אבל ההתייחסות שמתלווה אליו כן. לדוגמה, אם ילד מסוים מתקשה בלימודים ומקבל תווית של "בעל הפרעת קשב וריכוז", הוא עלול לקבל הקלות שונות - ואז במקום להתאמץ ולשפר את יכולותיו, הוא ילמד להסתמך על ההקלות האלו. כלומר, עצם האבחון לא מונע ממנו להתקדם, אך היחס אליו בעקבות האבחון עלול לגרום לכך שהוא לא ינסה להתגבר על הקשיים.
האם הקטלוג נחוץ?
השאלה היא האם יש צורך אמיתי לקטלג מישהו כסכיזופרן, אוטיסט או בעל הפרעה אחרת. במקרים רבים, האבחנה משמשת יותר את המערכת הרפואית מאשר את האדם עצמו. במקום לומר "יש לך בעיה ואנחנו נטפל בה", אומרים "אתה סכיזופרן ולכן אין מה לעשות". כלומר, הקטלוג משמש כתירוץ לאי - מציאת פתרונות, והוא נותן לגיטימציה לאנשים לא לנסות לטפל בבעיה בצורה יסודית.
אותן נוסחאות חלות על כולם
בדיוק כפי שיש חוקים ברורים לפתרון בעיות מתמטיות, כך גם יש חוקים ברורים להתמודדות עם בעיות נפשיות והתנהגותיות. הבעיה היא שאנשים לא תמיד יודעים כיצד ליישם אותם. לדוגמה, אדם שמאובחן כסכיזופרן עשוי לפחד ממחבלים בצורה קיצונית - אך למעשה, כל בני האדם מפחדים ממחבלים במידה מסוימת. ההבדל הוא בעוצמה. לכן, גם במקרה של סכיזופרניה, הפתרון אינו צריך להיות שונה בתכלית מהטיפול בפחדים רגילים, אלא רק בעוצמה ובמינון של השיטה.
הקושי באכיפת הטיפול
ישנה טענה שאדם עם הפרעה נפשית קשה יותר לאכוף עליו טיפול ולגרום לו לשינוי, וזה נכון במידה מסוימת. עם זאת, זה לא שונה מהותית מהאופן שבו מתמודדים עם כל אתגר אחר. לדוגמה, הרמת משקולת של קילוגרם אחד והרמת משקולת של שלושה טון דורשות את אותה טכניקה - ההבדל הוא רק בקושי. אנשים עשויים לומר שיותר קשה לחנך ילד אוטיסט מאשר ילד רגיל, אך האמת היא שלעיתים הם מתקשים גם עם ילדים רגילים פשוט משום שהם לא יודעים ליישם את השיטה הנכונה.
התוצאה הסופית
המסקנה היא שלא הקטלוג הוא הבעיה, אלא הדרך שבה מתייחסים למי שזכה לקטלוג הזה. הקטלוג אמור להיות כלי עזר בלבד, אך בפועל הוא משמש לעיתים קרובות כתירוץ לאי - טיפול נכון. הדרך הנכונה להתמודד עם בעיות נפשיות או חינוכיות היא להתייחס לאדם באופן שווה, בהתאם ליכולותיו האמיתיות, וליישם את אותם חוקים ואותן שיטות על כולם.
המשמעות האמיתית של הקטלוג
הטענה המרכזית היא שלא הקטלוג עצמו משנה, אלא הדרך שבה מתייחסים לאדם לאחר שאובחן. כלומר, אם ילד מאובחן כאוטיסט אבל מטפלים בו כראוי, הוא ישתפר ויגיע למקסימום הפוטנציאל שלו. הבעיה היא שבמקרים רבים, הקטלוג גורם לכך שמתייחסים אליו בצורה לא נכונה. למשל, ילד שאובחן כאוטיסט יקבל יחס מיוחד שלא בהכרח משרת את טובתו, מה שעלול למנוע ממנו להתקדם. לכן, הבעיה היא לא באבחנה אלא באופן שבו מתנהגים כלפי המאובחן.
ההשפעה של הקטלוג על תפיסת המציאות
כאשר אדם מקבל תווית של הפרעה מסוימת, הוא וגם סביבתו נוטים לראות את המציאות דרך פריזמה מצמצמת: "זו בעיה שאין לה פתרון, צריך רק להקל עליה". לעיתים קרובות, הקטלוג מביא מסר תבוסתני - זו מחלה שאין לה מרפא, וניתן רק לשמור על רמה מסוימת של תפקוד. כך, אדם שסובל מהפרעה כלשהי לא מקבל טיפול שמטרתו לפתור את הבעיה, אלא רק לנהל אותה, מה שמנציח את מצבו.
השוואה ליחס לילדים ולתהליך ההתבגרות
ניתן להשוות את זה לגישה של הורים לילדים. ילד נשאר "ילד" משום שהוריו מתייחסים אליו ככזה. לדוגמה, אם ילד משתולל, לעיתים הורים מצדיקים זאת בכך שהוא "רק ילד", במקום ללמד אותו משמעת והתנהגות בוגרת. כך הם מחנכים אותו להיות חסר אחריות, ולאחר מכן מתפלאים מדוע הוא לא מתבגר. אם ההורים היו מתייחסים אליו כאדם בוגר מלכתחילה (במגבלות הפיזיות שלו), הוא היה גדל עם אחריות אישית ומנטליות של מבוגר.
השפעת היחס על התנהגות
הקטלוג לא בהכרח משמר את הבעיה, אבל ההתייחסות שמתלווה אליו כן. לדוגמה, אם ילד מסוים מתקשה בלימודים ומקבל תווית של "בעל הפרעת קשב וריכוז", הוא עלול לקבל הקלות שונות - ואז במקום להתאמץ ולשפר את יכולותיו, הוא ילמד להסתמך על ההקלות האלו. כלומר, עצם האבחון לא מונע ממנו להתקדם, אך היחס אליו בעקבות האבחון עלול לגרום לכך שהוא לא ינסה להתגבר על הקשיים.
האם הקטלוג נחוץ?
השאלה היא האם יש צורך אמיתי לקטלג מישהו כסכיזופרן, אוטיסט או בעל הפרעה אחרת. במקרים רבים, האבחנה משמשת יותר את המערכת הרפואית מאשר את האדם עצמו. במקום לומר "יש לך בעיה ואנחנו נטפל בה", אומרים "אתה סכיזופרן ולכן אין מה לעשות". כלומר, הקטלוג משמש כתירוץ לאי - מציאת פתרונות, והוא נותן לגיטימציה לאנשים לא לנסות לטפל בבעיה בצורה יסודית.
אותן נוסחאות חלות על כולם
בדיוק כפי שיש חוקים ברורים לפתרון בעיות מתמטיות, כך גם יש חוקים ברורים להתמודדות עם בעיות נפשיות והתנהגותיות. הבעיה היא שאנשים לא תמיד יודעים כיצד ליישם אותם. לדוגמה, אדם שמאובחן כסכיזופרן עשוי לפחד ממחבלים בצורה קיצונית - אך למעשה, כל בני האדם מפחדים ממחבלים במידה מסוימת. ההבדל הוא בעוצמה. לכן, גם במקרה של סכיזופרניה, הפתרון אינו צריך להיות שונה בתכלית מהטיפול בפחדים רגילים, אלא רק בעוצמה ובמינון של השיטה.
הקושי באכיפת הטיפול
ישנה טענה שאדם עם הפרעה נפשית קשה יותר לאכוף עליו טיפול ולגרום לו לשינוי, וזה נכון במידה מסוימת. עם זאת, זה לא שונה מהותית מהאופן שבו מתמודדים עם כל אתגר אחר. לדוגמה, הרמת משקולת של קילוגרם אחד והרמת משקולת של שלושה טון דורשות את אותה טכניקה - ההבדל הוא רק בקושי. אנשים עשויים לומר שיותר קשה לחנך ילד אוטיסט מאשר ילד רגיל, אך האמת היא שלעיתים הם מתקשים גם עם ילדים רגילים פשוט משום שהם לא יודעים ליישם את השיטה הנכונה.
התוצאה הסופית
המסקנה היא שלא הקטלוג הוא הבעיה, אלא הדרך שבה מתייחסים למי שזכה לקטלוג הזה. הקטלוג אמור להיות כלי עזר בלבד, אך בפועל הוא משמש לעיתים קרובות כתירוץ לאי - טיפול נכון. הדרך הנכונה להתמודד עם בעיות נפשיות או חינוכיות היא להתייחס לאדם באופן שווה, בהתאם ליכולותיו האמיתיות, וליישם את אותם חוקים ואותן שיטות על כולם.
עכשיו הנושא הוא כזה האם יהיה נכון לומר האם זה יהיה משפט אמת לומר שהבעיה המרכזית שגורמת לאנשים עם הפרעות נפשיות כלשהן כגון סכיזופרניה פרנויה הפרעת אישיות אוטיזם כל מיני בעיות נפשיות בראש באופי מה שגורם להם להישאר בבעיה שלהם זה בגלל שמקטלגים אותם שיש להם את הבעיה הזאת זאת אומרת נגיד ילד אוטיסט עושים לו אבחון שהוא אוטיסט ילד עם הפרעת קשב וריכוז עושים לו אבחון שיש לו הפרעת קשב וריכוז בן אדם סכיזופרן מאובחן כסכיזופרן, עכשיו רוב המקרים האנשים האלה שמאובחנים גם נשארים ככה אף אחד לא חזר להיות נורמטיבי לגמרי בחלק גדול מהמקרים הבן אדם לא הפך להיות נורמטיבי לגמרי. עכשיו השאלה היא האם זה יהיה נכון לומר שהסיבה לכך שהוא לא חזר להיות נורמטיבי לגמרי היא משום שקטלגו אותו כבעל בעיה עכשיו יש אנשים שכמובן יגידו שאין בכלל שום קשר כי מה הקשר קטלגנו אותו שהוא סכיזופרן כי הוא סכיזופרן וזה שלא מצאנו לו פתרון זה שהוא נשאר סכיזופרן זה כי לא מצאנו לו פתרון מה זה קשור בכלל לאיך שקטלגו אותו.
אוקי אבל מה האמת בא נתקדם לאמת האמת היא כזאת האמת היא שזה לא משנה איך אתה מקטלג אותו מה שמשנה זה איך אתה מטפל בו זאת אומרת אם נגיד יש ילד אוטיסט ואתה תקטלג תאבחן אותו כאוטיסט ואתה תטפל בו בצורה נכונה אז הוא לא יהיה אוטיסט לצורך העניין או אתה תטפל בו במקסימום שאפשר לשפר אותו אוקי אבל זה לא משנה בכלל איך אתה מקטלג אותו, עכשיו אלא מה שבמאה אחוז או ב - 99.99% אחוז מהמקרים כשאתה מקטלג אותו אתה כנראה גם מטפל בו לא נכון זה הכל זאת אומרת האמת היא שמה שמשנה זה איך בסוף תטפל בו לא איך תקטלג אותו אבל בדרך כלל כשאתה מקטלג אותו כמשהו מסוים אתה גם מתחיל להתייחס אליו בצורה שונה ואז רוב הסיכויים שהוא גם נשאר ככה.
ש: יש גם כאילו בקטלוג איזה מסר מבפנים כזה שאין מה לעשות זאת מחלה שאין לה מרפא אולי כדורים יעזרו לך אולי לשמור על איזו רמה סבירה.
אליעד: כאילו ככה זה.
ש: המסר הזה זה.
אליעד: נכון עכשיו בא ניקח את זה למשהו שכולם יקחו לחיי היומיום הסיבה המרכזית לכך שילדים לא מתבגרים הסיבה המרכזית לכך שילדים לא יוצאים ילדים מחונכים מתנהגים בצורה אלימה מתפרעים או לא יודע כל מיני כל הבעיות האלה הסיבה המרכזית היא משום שההורים של הילד מתייחסים אליו כאל ילד זאת הסיבה המרכזית לדוגמא, עכשיו נגיד אתה נגיד שאתה גר אצל אמא שלך נניח ונניח נגיד שאתה תהיה חולה במיטה אתה לא יכול נכה עשית תאונת דרכים אתה עכשיו לא יכול לסדר את החדר שלך אמא שלך תבקש ממך לסדר את החדר או לא לא, עכשיו למה היא לא תבקש ממך לסדר את החדר כי אתה לא יכול נכון היא תגיד לך תרים משהו מהארון לא כי אתה לא יכול עכשיו כשהיית ילד היא ביקשה ממך להרים משהו מהארון לא למה לא כי אתה לא יכול או כי אתה ילד כי זה לא הגיל שלך כי אתה עדיין ילד כי תראה הוא ילד תבין אותו הוא רק ילד זה רק ילד בגלל שאתה ילד ואז שתלו לך במוח מחשבה שאתה ילד וחינכו אותך כילד.
מה ה - subtext של הוא ילד מותר לו לעשות מה שהוא רוצה שיעשה מה שהוא רוצה יכול לעשות מה שהוא רוצה בסדר אז הוא חינכת אותו שיעשה מה שהוא רוצה הוא ילד מגיע לו יותר הוא ילד תוותר לו הוא ילד זה אז אתה מחנך אותו להיות משוגע ואז אחר כך אתה אומר למה עכשיו הוא משוגע אתה חינכת אותו מגיל קטן להיות משוגע, עכשיו מה זה אומר זה אומר שאתה אמור להתייחס לילד בהנחה שאתה רוצה שהילד שלך בבוא היום יהיה אדם בוגר בצורה נכונה בלי לריב איתו כשהוא הולך להתבגר אתה צריך מגיל אפס להתייחס אליו כמו לבן אדם בוגר במאה אחוז מאה אחוז לא לוותר לו על שום דבר אבל מה זה אומר נגיד שעכשיו יבוא בן אדם עולה חדש מסין הוא לא דובר עברית אז יש דברים הוא בוגר אתה תתייחס אליו כאל בוגר שלא דובר עברית יבוא בן אדם דובר עברית אבל הוא נמוך תתייחס אליו כאל בוגר נמוך אתה צריך להתייחס לילד שלך כאל אדם בוגר שלא למד לקרוא לא למד לכתוב לא מבין דברים לא יודע דברים אבל הוא בוגר הוא בן אדם בוגר הוא בן אדם לכל דבר ועניין כאילו למה מותר לו כאילו אין לו שום הטבות לזה שהוא ילד אבל אם אתה אומר לא הוא ילד אז לכן מותר לו ולוותר לו וזה לא על זה וזה לא שם הוא רק ילד וילד אז הוא נשאר ילד.
עכשיו באיזה מקרה זה נכון להגיד הוא רק ילד באיזה מקרה במקרה שאתה מנסה להעמיס עליו משהו שלא תואם נגיד את היכולות האובייקטיביות שלו נגיד כאדם בוגר זאת אומרת אם נגיד בן אדם בוגר שנגיד הוא בגובה של חצי מטר לא תבקש ממנו לעשות פעולה שצריך בן אדם עם שני מטרים אז במקרה כזה יהיה הגיוני שאם הוא ילד והוא חצי מטר אל תבקש פעולה שצריך שני מטרים בן אדם שצריך שיהיה בגובה שני מטרים ואז זה יהיה הגיוני להגיד תראה הוא רק ילד אבל הפירוש זה לא בגלל שהוא ילד זה בגלל שהוא פיזית לא יכול לבצע את זה גם אם הוא היה בוגר הוא לא מסוגל לבצע את זה נגיד במקרה כזה זה הגיוני להגיד הוא רק ילד אבל הקונספט שאומר הוא ילד ולכן יש לו הטבות יש לו זכויות בלי חובות מותר לו תוותר לו זאת טעות, הבנתם את זה אז בא נחזור שוב פעם אז מה התחלנו עכשיו שימו לב גם פה הבעיה של הילד היא לא בגלל שקטלגו אותו כילד אלא בגלל שהתייחסו אליו כילד זאת אומרת אין שום בעיה באיך שאתה מקטלג את הבן אדם השאלה היא איך אתה מתייחס אליו אחרי שקטלגת אותו עכשיו רוב ככל המקרים כשאתה מקטלג מישהו אתה גם מתייחס אליו לא נכון.
ולמה זה בדרך כלל ככה כי אם היית מתייחס אליו רגיל גם לא היית מקטלג אותו מראש אם באמת היית מתייחס אליו כמו בן אדם רגיל למה לך לקטלג אותו אני לדוגמא נגיד כשבא מישהו לטיפול והוא בא לספר לי שיש לו תעודת משוגע הוא אומר הנפיקו לי תעודת משוגע זה לא משנה איזו תעודה אני אומר לו זה תרמה אותם אותי אל תרמה אתה רוצה לשחק אותה משוגע פרנואיד סכיזופרן זה תספר להם אני לא קונה את הסיפור שלך מבחינתי אתה נורמלי, עכשיו אם כולם מפחדים ממחבל ברמה מסוימת הוא מפחד ממחבל פי מיליון זה הכל כמו שמטפלים במישהו שאומר שלום אני מפחד ממשהו נגיד שמישהו מדמיין שההורים שלו רוצים להרעיל אותו אז יגידו יש לו סכיזופרניה פרנואידית קלינית נגיד אוקי אבל מה האמת שמבחינתי כמו כל בן אדם שמפחד מהרעלה אז הוא מפחד מהרעלה פי מיליון אם בן אדם חושב שההורים שלו נגדו בשני אחוז הוא חושב שההורים שלו נגדו באלפיים אחוז זה לא משנה זה בן אדם רגיל רגיל אותם חוקים אותן נוסחאות אותן שיטות סיכוי סיכון אותו דבר לא השתנה שום דבר, עכשיו אז בשביל מה לקטלג אותו כסכיזופרן מה זה אומר מה המשמעות הפרקטית של זה מה המשמעות של זה מה זה נותן שקטלגת אותו כסכיזופרן.
ש: כי הרופאים החליטו בינם לבין עצמם לקרוא לזה בשם זה הכל.
אליעד: כי הרופאים לא יודעים לטפל אז הם אומרים מה אנחנו באמת לא יודעים לטפל לא הוא סכיזופרן זה לא שאנחנו לא יודעים לטפל זה שהוא סכיזופרן. עכשיו בא נגיד נדבר נגיד ילד אוטיסט מה זה ילד אוטיסט נגיד לדוגמא הוא מה הוא עושה צועק באמצע הרחוב משתגע נניח סתם דוגמא, עכשיו מה האמת שלצורך העניין אם עכשיו בן אדם רגיל הוא היה הולך ברחוב מתחיל לצעוק עכשיו מה אתה עושה אז זה בן אדם שלא עומד בסטנדרטים החברתיים רק אם נגיד כולם נגיד סוטים מהסטנדרט בשלושה אחוז הוא סוטה בשלוש מאות אחוז לא משנה סוטה יותר אבל החוקים הם אותם חוקים זה לא שונה בדיוק הוא אמור לקבל את אותם חוקים כמו שהחברה בנתה בתי כלא לפושעים והחברה בנתה זה וזה והחברה בנתה זה אותו דבר לא שונה אין שום משמעות לזה שמקטלגים אותו כאוטיסט ברגע שאתה אומר הוא אוטיסט בעצם אתה שותל מחשבה לעצמך כל שכן לו שיש בו משהו שונה כאילו טוב זה לא אותו המשחק זה חוקים אחרים אבל זה לא חוקים אחרים זה אותם חוקים זה שהוא אוטיסט החוקים הם אותם חוקים.
אין שום הבדל בין אם אתה עושה נגיד במתמטיקה יש לך מספר יש לך נוסחה וזה לא משנה מה המספר אם זה אחד עם עשרה אפסים או עם שני אפסים זה לא משנה זאת אותה נוסחה צריך לשים את זה פחות זה כפול זה זאת אותה נוסחה לא משנה מה הסכומים אז ברגע שמישהו נגיד הוא מתנהג בצורה שנחשבת לאוטיזם או פרנויה או משהו כזה או ילד אז אומרים תראה הוא מאוד שונה מהממוצע אז בוא ניתן לזה שם בוא נקרא לזה ילד בוא נקרא לזה אוטיסט בוא נקרא לזה סכיזופרן משהו ואז נותנים איזה שם ואז עכשיו אבל מה מה זה שונה השם הזה יש נוסחה צריך לעבוד לפי אותה נוסחה, עכשיו אם אתה לא יודע שיש נוסחה ואין לך מושג מה הנוסחה אז זאת גם בעיה אבל באמת זאת אותה נוסחה אם יש נוסחה איך לגרום לו לעשות משהו זאת אותה נוסחה איך לגרום לילד אוטיסט לעשות משהו אותה נוסחה בדיוק אחד לאחד במאה אחוז זאת אותה נוסחה.
ש: אבל יותר קשה לאכוף אותה.
אליעד: לך.
ש: לאנשים נכון.
אליעד: עכשיו לא רק שיותר קשה לאכוף אותה על ילדים אוטיסטים אלא שאת גם בני אדם רגילים מבוגרים גם לא יודעת ליישם את זה סבבה זה לא באמת לומר שיותר קשה עם אוטיסטים את יכולה להגיד שאת לא מספיק מיומנת בלבצע את זה באופן כללי, הדרך להרים קילו בלי לשבור את הגב והדרך להרים שלוש טון זאת אותה דרך את יכולה להגיד שזה יותר קשה לך אבל זאת הדרך.
ש: אני אומרת בצד שזה יותר קשה באופן אובייקטיבי שבן אדם צורח ומשתולל מאשר שבן אדם מדבר איתך ויגיד אני לא רוצה זה יותר קשה לאכוף.
אליעד: סבבה את יכולה שיותר קשה לך זה הכל.
ש: השאלה איך לאכוף גם.
אליעד: זה שיותר קשה לך זאת אמת השאלה איך לאכוף זאת גם שאלה איך לאכוף מה נעשה זאת שאלה לא מדבר עליה עכשיו שאלה אני רק טוען שהתפיסה שאומרת הוא אוטיסט ולכן אמורים להתייחס אליו שונה מאשר לאדם רגיל היא שגויה ועכשיו נחזור עוד פעם לסיפור הילדים אותו דבר לגבי ילד אתה לא יכול לבקש.
ש: אז כן משנה שמקטלגים אותו לא כי מקודם אמרת שזה איך מתייחסים אליו.
אליעד: באמת האמיתית זה לא יהיה אמת לומר שהסיבה שהוא נשאר אוטיסט זה בגלל שקטלגו אותו כאוטיסט זאת לא האמת אבל בפועל זה באמת ככה כי בדרך כלל כשאתה מקטלג אותו זה כי אתה מנסה להתייחס אליו אחרת אתה מנסה להתייחס אליו אחרת יש חוקים אחרים או משהו כזה וזה לא, עכשיו זה נכון שעכשיו מישהו יבוא ויגיד כן אבל קטלגו אותו והתייחסו ושיטת טיפול מיוחדת וזה עבד אבל זאת לא באמת כל האמת כי זאת לא השיטה האידיאלית וזה לא באמת עובד על כולם וזה לא באמת פותר את זה מספיק טוב זאת לא באמת האמת האמת האמיתית היא שזה בן אדם זה כמו שיש לך משקולת שמלמדים אותך להרים משקולת של קילו ושל עשרים קילו זה בדיוק אותה טכניקה זה לא טכניקה שונה אין הבדל שום הבדל לקפוץ מטר ומאה מטר זאת אותה טכניקה אתה יכול להגיד זה קשה לי פי אלף בסדר מקובל תגיד אין לי מושג מקובל אבל זה אותו דבר ואותו דבר שרלוונטי לכולם זה לגבי ילדים לכן רבי נחמן אמר סגולה לילדים לא להשתעשע איתם אם אתה רוצה שהילדים שלך יגדלו ויהיו נורמליים אל תשחק איתם.
עכשיו שימו לב לגיטימי שבן אדם יגיד יש לי ילד אני רוצה לאהוב אותו בלי תנאים לגיטימי הכל לגיטימי אבל זה בדיוק כמו אם הוא מבוגר ואם הוא מבוגר אתה רוצה לאהוב אותו בלי תנאים זכותך אתה יכול להגיד אני אוהב את אשתי בלי תנאים אני אוהב אותו בלי תנאים סבבה הכל בסדר אבל תהיה מודע לזה שאתה אוהב אדם אחר בלי תנאים מבחינתך זה בן אדם בוגר אבל אם אתה אומר בגלל שהוא ילד בגלל זה תוותר לו אתה דופק את עצמך כי הרי הוא לא הולך לנצח לחיות ככה אתה כאילו אומר לו תגדל עקום ואז אתה אומר לו טוב עכשיו בוא נתיישר למה שהוא יתיישר גידלת אותו עקום למה שהוא יתיישר בכלל הבנו את הסיפור, עכשיו בא נדבר איך זה כל בן אדם ביחס לעצמו אם אתה אומר לעצמך תראה אני עייף עכשיו קשה לי בוא נוותר לעצמי כל מיני כאלה אז גם אתה גדל עקום ואחר כך אתה אומר טוב עכשיו אני רוצה להתיישר עכשיו אתה מנסה ליישר את עצמך.
אוקי אבל מה האמת בא נתקדם לאמת האמת היא כזאת האמת היא שזה לא משנה איך אתה מקטלג אותו מה שמשנה זה איך אתה מטפל בו זאת אומרת אם נגיד יש ילד אוטיסט ואתה תקטלג תאבחן אותו כאוטיסט ואתה תטפל בו בצורה נכונה אז הוא לא יהיה אוטיסט לצורך העניין או אתה תטפל בו במקסימום שאפשר לשפר אותו אוקי אבל זה לא משנה בכלל איך אתה מקטלג אותו, עכשיו אלא מה שבמאה אחוז או ב - 99.99% אחוז מהמקרים כשאתה מקטלג אותו אתה כנראה גם מטפל בו לא נכון זה הכל זאת אומרת האמת היא שמה שמשנה זה איך בסוף תטפל בו לא איך תקטלג אותו אבל בדרך כלל כשאתה מקטלג אותו כמשהו מסוים אתה גם מתחיל להתייחס אליו בצורה שונה ואז רוב הסיכויים שהוא גם נשאר ככה.
ש: יש גם כאילו בקטלוג איזה מסר מבפנים כזה שאין מה לעשות זאת מחלה שאין לה מרפא אולי כדורים יעזרו לך אולי לשמור על איזו רמה סבירה.
אליעד: כאילו ככה זה.
ש: המסר הזה זה.
אליעד: נכון עכשיו בא ניקח את זה למשהו שכולם יקחו לחיי היומיום הסיבה המרכזית לכך שילדים לא מתבגרים הסיבה המרכזית לכך שילדים לא יוצאים ילדים מחונכים מתנהגים בצורה אלימה מתפרעים או לא יודע כל מיני כל הבעיות האלה הסיבה המרכזית היא משום שההורים של הילד מתייחסים אליו כאל ילד זאת הסיבה המרכזית לדוגמא, עכשיו נגיד אתה נגיד שאתה גר אצל אמא שלך נניח ונניח נגיד שאתה תהיה חולה במיטה אתה לא יכול נכה עשית תאונת דרכים אתה עכשיו לא יכול לסדר את החדר שלך אמא שלך תבקש ממך לסדר את החדר או לא לא, עכשיו למה היא לא תבקש ממך לסדר את החדר כי אתה לא יכול נכון היא תגיד לך תרים משהו מהארון לא כי אתה לא יכול עכשיו כשהיית ילד היא ביקשה ממך להרים משהו מהארון לא למה לא כי אתה לא יכול או כי אתה ילד כי זה לא הגיל שלך כי אתה עדיין ילד כי תראה הוא ילד תבין אותו הוא רק ילד זה רק ילד בגלל שאתה ילד ואז שתלו לך במוח מחשבה שאתה ילד וחינכו אותך כילד.
מה ה - subtext של הוא ילד מותר לו לעשות מה שהוא רוצה שיעשה מה שהוא רוצה יכול לעשות מה שהוא רוצה בסדר אז הוא חינכת אותו שיעשה מה שהוא רוצה הוא ילד מגיע לו יותר הוא ילד תוותר לו הוא ילד זה אז אתה מחנך אותו להיות משוגע ואז אחר כך אתה אומר למה עכשיו הוא משוגע אתה חינכת אותו מגיל קטן להיות משוגע, עכשיו מה זה אומר זה אומר שאתה אמור להתייחס לילד בהנחה שאתה רוצה שהילד שלך בבוא היום יהיה אדם בוגר בצורה נכונה בלי לריב איתו כשהוא הולך להתבגר אתה צריך מגיל אפס להתייחס אליו כמו לבן אדם בוגר במאה אחוז מאה אחוז לא לוותר לו על שום דבר אבל מה זה אומר נגיד שעכשיו יבוא בן אדם עולה חדש מסין הוא לא דובר עברית אז יש דברים הוא בוגר אתה תתייחס אליו כאל בוגר שלא דובר עברית יבוא בן אדם דובר עברית אבל הוא נמוך תתייחס אליו כאל בוגר נמוך אתה צריך להתייחס לילד שלך כאל אדם בוגר שלא למד לקרוא לא למד לכתוב לא מבין דברים לא יודע דברים אבל הוא בוגר הוא בן אדם בוגר הוא בן אדם לכל דבר ועניין כאילו למה מותר לו כאילו אין לו שום הטבות לזה שהוא ילד אבל אם אתה אומר לא הוא ילד אז לכן מותר לו ולוותר לו וזה לא על זה וזה לא שם הוא רק ילד וילד אז הוא נשאר ילד.
עכשיו באיזה מקרה זה נכון להגיד הוא רק ילד באיזה מקרה במקרה שאתה מנסה להעמיס עליו משהו שלא תואם נגיד את היכולות האובייקטיביות שלו נגיד כאדם בוגר זאת אומרת אם נגיד בן אדם בוגר שנגיד הוא בגובה של חצי מטר לא תבקש ממנו לעשות פעולה שצריך בן אדם עם שני מטרים אז במקרה כזה יהיה הגיוני שאם הוא ילד והוא חצי מטר אל תבקש פעולה שצריך שני מטרים בן אדם שצריך שיהיה בגובה שני מטרים ואז זה יהיה הגיוני להגיד תראה הוא רק ילד אבל הפירוש זה לא בגלל שהוא ילד זה בגלל שהוא פיזית לא יכול לבצע את זה גם אם הוא היה בוגר הוא לא מסוגל לבצע את זה נגיד במקרה כזה זה הגיוני להגיד הוא רק ילד אבל הקונספט שאומר הוא ילד ולכן יש לו הטבות יש לו זכויות בלי חובות מותר לו תוותר לו זאת טעות, הבנתם את זה אז בא נחזור שוב פעם אז מה התחלנו עכשיו שימו לב גם פה הבעיה של הילד היא לא בגלל שקטלגו אותו כילד אלא בגלל שהתייחסו אליו כילד זאת אומרת אין שום בעיה באיך שאתה מקטלג את הבן אדם השאלה היא איך אתה מתייחס אליו אחרי שקטלגת אותו עכשיו רוב ככל המקרים כשאתה מקטלג מישהו אתה גם מתייחס אליו לא נכון.
ולמה זה בדרך כלל ככה כי אם היית מתייחס אליו רגיל גם לא היית מקטלג אותו מראש אם באמת היית מתייחס אליו כמו בן אדם רגיל למה לך לקטלג אותו אני לדוגמא נגיד כשבא מישהו לטיפול והוא בא לספר לי שיש לו תעודת משוגע הוא אומר הנפיקו לי תעודת משוגע זה לא משנה איזו תעודה אני אומר לו זה תרמה אותם אותי אל תרמה אתה רוצה לשחק אותה משוגע פרנואיד סכיזופרן זה תספר להם אני לא קונה את הסיפור שלך מבחינתי אתה נורמלי, עכשיו אם כולם מפחדים ממחבל ברמה מסוימת הוא מפחד ממחבל פי מיליון זה הכל כמו שמטפלים במישהו שאומר שלום אני מפחד ממשהו נגיד שמישהו מדמיין שההורים שלו רוצים להרעיל אותו אז יגידו יש לו סכיזופרניה פרנואידית קלינית נגיד אוקי אבל מה האמת שמבחינתי כמו כל בן אדם שמפחד מהרעלה אז הוא מפחד מהרעלה פי מיליון אם בן אדם חושב שההורים שלו נגדו בשני אחוז הוא חושב שההורים שלו נגדו באלפיים אחוז זה לא משנה זה בן אדם רגיל רגיל אותם חוקים אותן נוסחאות אותן שיטות סיכוי סיכון אותו דבר לא השתנה שום דבר, עכשיו אז בשביל מה לקטלג אותו כסכיזופרן מה זה אומר מה המשמעות הפרקטית של זה מה המשמעות של זה מה זה נותן שקטלגת אותו כסכיזופרן.
ש: כי הרופאים החליטו בינם לבין עצמם לקרוא לזה בשם זה הכל.
אליעד: כי הרופאים לא יודעים לטפל אז הם אומרים מה אנחנו באמת לא יודעים לטפל לא הוא סכיזופרן זה לא שאנחנו לא יודעים לטפל זה שהוא סכיזופרן. עכשיו בא נגיד נדבר נגיד ילד אוטיסט מה זה ילד אוטיסט נגיד לדוגמא הוא מה הוא עושה צועק באמצע הרחוב משתגע נניח סתם דוגמא, עכשיו מה האמת שלצורך העניין אם עכשיו בן אדם רגיל הוא היה הולך ברחוב מתחיל לצעוק עכשיו מה אתה עושה אז זה בן אדם שלא עומד בסטנדרטים החברתיים רק אם נגיד כולם נגיד סוטים מהסטנדרט בשלושה אחוז הוא סוטה בשלוש מאות אחוז לא משנה סוטה יותר אבל החוקים הם אותם חוקים זה לא שונה בדיוק הוא אמור לקבל את אותם חוקים כמו שהחברה בנתה בתי כלא לפושעים והחברה בנתה זה וזה והחברה בנתה זה אותו דבר לא שונה אין שום משמעות לזה שמקטלגים אותו כאוטיסט ברגע שאתה אומר הוא אוטיסט בעצם אתה שותל מחשבה לעצמך כל שכן לו שיש בו משהו שונה כאילו טוב זה לא אותו המשחק זה חוקים אחרים אבל זה לא חוקים אחרים זה אותם חוקים זה שהוא אוטיסט החוקים הם אותם חוקים.
אין שום הבדל בין אם אתה עושה נגיד במתמטיקה יש לך מספר יש לך נוסחה וזה לא משנה מה המספר אם זה אחד עם עשרה אפסים או עם שני אפסים זה לא משנה זאת אותה נוסחה צריך לשים את זה פחות זה כפול זה זאת אותה נוסחה לא משנה מה הסכומים אז ברגע שמישהו נגיד הוא מתנהג בצורה שנחשבת לאוטיזם או פרנויה או משהו כזה או ילד אז אומרים תראה הוא מאוד שונה מהממוצע אז בוא ניתן לזה שם בוא נקרא לזה ילד בוא נקרא לזה אוטיסט בוא נקרא לזה סכיזופרן משהו ואז נותנים איזה שם ואז עכשיו אבל מה מה זה שונה השם הזה יש נוסחה צריך לעבוד לפי אותה נוסחה, עכשיו אם אתה לא יודע שיש נוסחה ואין לך מושג מה הנוסחה אז זאת גם בעיה אבל באמת זאת אותה נוסחה אם יש נוסחה איך לגרום לו לעשות משהו זאת אותה נוסחה איך לגרום לילד אוטיסט לעשות משהו אותה נוסחה בדיוק אחד לאחד במאה אחוז זאת אותה נוסחה.
ש: אבל יותר קשה לאכוף אותה.
אליעד: לך.
ש: לאנשים נכון.
אליעד: עכשיו לא רק שיותר קשה לאכוף אותה על ילדים אוטיסטים אלא שאת גם בני אדם רגילים מבוגרים גם לא יודעת ליישם את זה סבבה זה לא באמת לומר שיותר קשה עם אוטיסטים את יכולה להגיד שאת לא מספיק מיומנת בלבצע את זה באופן כללי, הדרך להרים קילו בלי לשבור את הגב והדרך להרים שלוש טון זאת אותה דרך את יכולה להגיד שזה יותר קשה לך אבל זאת הדרך.
ש: אני אומרת בצד שזה יותר קשה באופן אובייקטיבי שבן אדם צורח ומשתולל מאשר שבן אדם מדבר איתך ויגיד אני לא רוצה זה יותר קשה לאכוף.
אליעד: סבבה את יכולה שיותר קשה לך זה הכל.
ש: השאלה איך לאכוף גם.
אליעד: זה שיותר קשה לך זאת אמת השאלה איך לאכוף זאת גם שאלה איך לאכוף מה נעשה זאת שאלה לא מדבר עליה עכשיו שאלה אני רק טוען שהתפיסה שאומרת הוא אוטיסט ולכן אמורים להתייחס אליו שונה מאשר לאדם רגיל היא שגויה ועכשיו נחזור עוד פעם לסיפור הילדים אותו דבר לגבי ילד אתה לא יכול לבקש.
ש: אז כן משנה שמקטלגים אותו לא כי מקודם אמרת שזה איך מתייחסים אליו.
אליעד: באמת האמיתית זה לא יהיה אמת לומר שהסיבה שהוא נשאר אוטיסט זה בגלל שקטלגו אותו כאוטיסט זאת לא האמת אבל בפועל זה באמת ככה כי בדרך כלל כשאתה מקטלג אותו זה כי אתה מנסה להתייחס אליו אחרת אתה מנסה להתייחס אליו אחרת יש חוקים אחרים או משהו כזה וזה לא, עכשיו זה נכון שעכשיו מישהו יבוא ויגיד כן אבל קטלגו אותו והתייחסו ושיטת טיפול מיוחדת וזה עבד אבל זאת לא באמת כל האמת כי זאת לא השיטה האידיאלית וזה לא באמת עובד על כולם וזה לא באמת פותר את זה מספיק טוב זאת לא באמת האמת האמת האמיתית היא שזה בן אדם זה כמו שיש לך משקולת שמלמדים אותך להרים משקולת של קילו ושל עשרים קילו זה בדיוק אותה טכניקה זה לא טכניקה שונה אין הבדל שום הבדל לקפוץ מטר ומאה מטר זאת אותה טכניקה אתה יכול להגיד זה קשה לי פי אלף בסדר מקובל תגיד אין לי מושג מקובל אבל זה אותו דבר ואותו דבר שרלוונטי לכולם זה לגבי ילדים לכן רבי נחמן אמר סגולה לילדים לא להשתעשע איתם אם אתה רוצה שהילדים שלך יגדלו ויהיו נורמליים אל תשחק איתם.
עכשיו שימו לב לגיטימי שבן אדם יגיד יש לי ילד אני רוצה לאהוב אותו בלי תנאים לגיטימי הכל לגיטימי אבל זה בדיוק כמו אם הוא מבוגר ואם הוא מבוגר אתה רוצה לאהוב אותו בלי תנאים זכותך אתה יכול להגיד אני אוהב את אשתי בלי תנאים אני אוהב אותו בלי תנאים סבבה הכל בסדר אבל תהיה מודע לזה שאתה אוהב אדם אחר בלי תנאים מבחינתך זה בן אדם בוגר אבל אם אתה אומר בגלל שהוא ילד בגלל זה תוותר לו אתה דופק את עצמך כי הרי הוא לא הולך לנצח לחיות ככה אתה כאילו אומר לו תגדל עקום ואז אתה אומר לו טוב עכשיו בוא נתיישר למה שהוא יתיישר גידלת אותו עקום למה שהוא יתיישר בכלל הבנו את הסיפור, עכשיו בא נדבר איך זה כל בן אדם ביחס לעצמו אם אתה אומר לעצמך תראה אני עייף עכשיו קשה לי בוא נוותר לעצמי כל מיני כאלה אז גם אתה גדל עקום ואחר כך אתה אומר טוב עכשיו אני רוצה להתיישר עכשיו אתה מנסה ליישר את עצמך.