האם תרופות פסיכיאטריות באמת פותרות בעיות חרדה ודיכאון?

אליעד כהן פותח את הדיון בנושא התרופות הפסיכיאטריות והשפעתן על חרדה ודיכאון, תוך כדי בחינת הנושא של שינוי חשיבה והשפעתו על רמות הסרוטונין במוח. באופן כללי, רבים תוהים לגבי יעילותן של תרופות נגד חרדה, תרופות נגד דיכאון ותרופות פסיכיאטריות בכלל, בהשוואה לשינוי חשיבה פנימי, או טיפול פסיכולוגי, אשר מתמקד בשינוי תפיסתי, במחשבות ובאמונות.

מה הקשר בין סרוטונין וחרדה לבין שינוי חשיבה?

אליעד מסביר את הקשר בין רמות סרוטונין במוח לבין חוויית החרדה או השמחה שאדם מרגיש. מחקרים רבים מצביעים על כך שאדם שסובל מחרדה או דיכאון, מראה לעיתים קרובות רמות נמוכות יותר של סרוטונין. כאשר אותו אדם מקבל תרופה פסיכיאטרית, התרופה לכאורה מצליחה להעלות את רמות הסרוטונין ולשפר את מצב הרוח או להקל על החרדה.

אך אליעד מדגיש נקודה חשובה מאוד: אם תרופות אלו היו פותרות לחלוטין את בעיות החרדה והדיכאון, לא היינו בכלל מדברים על הצורך בשינוי חשיבה. הוא נותן דוגמה מעולם האכילה: כשבן אדם רעב, אף אחד לא חושב איך לשנות את החשיבה כדי לא להיות רעב, אלא פשוט הולך לאכול. אם תרופות נגד חרדה היו עובדות בצורה מושלמת, היו מתייחסים אליהן כמו אל מזון שמעלים רעב. אבל זה לא המצב בשטח.

האם מחסור בסרוטונין הוא הסיבה לחרדה?

אליעד מציג שאלה מרכזית: "מה גרם למה?", האם המחסור בסרוטונין הוא שגורם לחרדה, או שמא החרדה עצמה גורמת לירידה ברמות הסרוטונין? זוהי דוגמה קלאסית לשאלת הביצה והתרנגולת. הוא מדגים בצורה פשוטה וברורה כדי לענות על שאלה זו:

לדוגמה, אם לוקחים אדם ומחברים אותו לאלקטרודות שמודדות את רמות הסרוטונין במוח, ומציגים בפניו אריה אמיתי, הוא מיד ירגיש פחד ורמות הסרוטונין במוח ירדו בחדות. אבל אם נאמר לו אחרי רגע שזהו בסך הכל אריה צעצוע, ברגע אחד רמות הסרוטונין במוח יעלו בחזרה. אליעד שואל: מה גרם לשינוי פתאומי זה ברמות הסרוטונין? התשובה שלו חד - משמעית: שינוי החשיבה. ברגע שהאדם הבין שאין סכנה, רמות הסרוטונין שבו השתנו מידית.

האם שינוי חשיבה משפיע ישירות על רמות סרוטונין?

ההסבר של אליעד מבהיר ששינוי החשיבה משפיע ישירות על הכימיה במוח. כלומר, למרות שבפועל נמדדות רמות סרוטונין נמוכות אצל אנשים הסובלים מחרדה, לא בהכרח המחסור בסרוטונין הוא הגורם הראשוני לחרדה. יתכן מאוד שהחרדה, שמקורה בחשיבה, היא הגורמת לירידה ברמות הסרוטונין. לכן, הגישה הטיפולית של שינוי חשיבה יכולה להשפיע ישירות על רמות הסרוטונין, ללא צורך בתרופות פסיכיאטריות או כדורים נגד דיכאון וחרדה.

אליעד חוזר ומדגיש שאין סתירה בין העובדה שכאשר אין סרוטונין האדם יחווה חרדה, וכאשר יש רמות נורמליות של סרוטונין, הוא לא יחווה חרדה. אך השאלה החשובה היא, מה יוצר ומתחזק את הרמות הללו? והתשובה שלו ברורה - שינוי החשיבה והתפיסה הוא גורם ישיר שמשפיע על הביוכימיה של המוח, ועל כך הוא ממליץ להתמקד.

לסיכום, מה יותר משפיע - טיפול תרופתי או שינוי חשיבה?

הנקודה המרכזית שמעלה אליעד כהן היא ששינוי חשיבה הוא כלי עוצמתי, ואף קריטי, בהתמודדות עם הפרעות חרדה, דיכאון ובעיות נפשיות נוספות. התרופות אומנם משפיעות על הכימיה במוח באופן זמני, אך ללא שינוי חשיבה אמיתי, הן לא יביאו לפתרון יסודי וקבוע.