מהם המניעים מאחורי תופעת ההתחזות?

ההרצאה מתארת את ההיגיון שמאחורי התופעה של התחזות, ומציגה מקרה של אישה שמתחזה לגבר כדי ליצור קשרים רומנטיים עם נשים אחרות. המתחזה מעלה את השאלה אם מדובר בהפרעה נפשית, פסיכופתיה או במניע רגשי עמוק - הרצון לקבל אהבה והערכה בדרך שהיא לא מסוגלת להשיג על ידי זהות אמיתית שלה.

איך נוצר הצורך בהתחזות?

ההתחזות הזו מתחילה ממקרה שבו אישה רצתה להיות חברה של אחרת, אך נתקלת בסירוב. כדי להתגבר על הדחייה, היא החליטה להתחזות לגבר וליצור קשרים רומנטיים עם נשים, תוך שהיא מציגה את עצמה כדמות מושכת שנכנסת לחיים של נשים אחרות. המניע העמוק מאחורי ההתחזות הוא הצורך הרגשי העמוק של האדם לקבל תשומת לב ואהבה, תחושות שהוא לא מסוגל להשיג באמצעות הזהות האמיתית שלו.

האם מדובר בהפרעה נפשית?

אליעד מציין כי למרות שהתופעה עשויה להיראות כמו פיצול אישיות או הפרעה נפשית, מדובר למעשה בניסיון רגשי מאוד פשוט. המתחזה לא מתמודדת עם פיצול אישיות, אלא עם הצורך להשיג אהבה על ידי יצירת זהות אחרת. התחזות לא נובעת בהכרח ממחלה נפשית, אלא ממנגנון רמאות עצמית שמסייע לאדם לקבל את מה שהוא לא יכול לקבל בדרכים אחרות.

הקשר בין התחזות לטכנולוגיה והמדיה החברתית

ההרצאה מציינת את תפקיד המדיה החברתית והטכנולוגיה בתהליך ההתחזות. פלטפורמות כמו פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק מאפשרות לאנשים ליצור פרופילים פיקטיביים, להעלות תמונות מזויפות ולהעמיד פנים שהם דמויות שונות ממה שהם באמת. בנוסף, אפשרויות לשנות קול ולזייף שיחות וידאו מקלות על המתחזים להסתיר את הזהות האמיתית שלהם.

הסיבות לכך שאנחנו מתחזים ביומיום

אליעד מדבר גם על התחזות יומיומית: אנשים שמציגים רק צדדים חיוביים של עצמם ברשתות החברתיות או שמפרסמים תמונות מחויכות, בעוד שבמציאות הם סובלים או מתמודדים עם קשיים. לפי אליעד, כל אדם עשוי להתחזה, אפילו אם מדובר בשקרים קטנים, כדי לקבל תשומת לב ואישור מאחרים.

הקורבנות וההיגיון מאחורי ההתחזות

הקורבנות של המתחזים, אומר אליעד, נמצאים במצב שבו הם מרגישים רעב לאהבה. הם מתפתים להאמין לאנשים שמציעים להם תשומת לב ואהבה רבה במהירות, גם כשיש סימנים שיכולים להצביע על כך שהקשר לא אמיתי. אליעד מציע שבמקרים כאלה, על הקורבן לשאול את עצמו אם אהבה זו באמת אמיתית או שהיא פשוט אשליה.

איך להימנע מהתחזות?

כדי להימנע מהתחזות ולהיות פחות חשופים למניפולציות רגשיות, אליעד מציע לאהוב את עצמך ולהיות פחות תלוי באישור מאחרים. אם אדם מרגיש בטוח בעצמו, הוא פחות יצטרך להסתמך על שקרים או התחזויות כדי לקבל תשומת לב ואהבה. כמו כן, הוא מציע לפתח יכולת לזהות את הסימנים של התחזות, כמו הצעה לאהבה מיידית מדי או התחמקות מקשר פנים מול פנים.

הקשר בין אהבה עצמית למניעת הונאות רגשיות

בסופו של דבר, ההבנה האמיתית של האהבה העצמית מאפשרת לאדם להימנע מהתחזות, הן מצד עצמנו והן מצד אחרים. כשאנחנו אוהבים את עצמנו, אנו לא צריכים להסתמך על זהויות מזויפות או להתחנן לאהבה שהיא לא אמיתית.

מהו המקרה של התחזות אישה לגבר וכיצד הוא מתקשר לתוכנית "המתחזים"?

נספר על מקרה מורכב שבו אישה מתחזה לגבר, ובתור "גבר" היא יוצרת קשרים רומנטיים ורגשיים עם נשים שונות. יש עדויות שטוענות שהיא גרמה לחלק מהנשים הללו לשינויים קיצוניים בחייהן, כולל גירושים. הסיפור הזה פורסם בתוכנית "המתחזים" בהנחיית חיים אתגר, ושם עלה חשד (לא בהכרח ודאי ב - 100 אחוז) שאותה אישה מנהלת רומנים וירטואליים עם נשים, מציגה את עצמה כגבר, ודרך כך גורמת טלטלות משמעותיות.

האם מדובר בהפרעה נפשית או שיש כאן היגיון אחר?

השאלה העולה היא האם מדובר בפיצול אישיות, הפרעה נפשית, פסיכופתיה, או שאולי יש כאן הסבר אחר ופשוט יותר: אדם שמרגיש שבזהותו האמיתית הוא לא יכול לזכות באותה אהבה והערכה, ולכן הוא בונה לעצמו זהות מזויפת שתהיה אטרקטיבית יותר בעיני אחרים. במקום להיתפס כמשוגע או מפוצל אישיות, ייתכן שהאישה פועלת מתוך צורך רגשי עמוק לקבל תשומת לב ואהבה, ולא מאמינה שזה יקרה לה כדמותה האמיתית.

איך הסיפור החל לפני 20 שנה?

באחת העדויות, נטען כי לפני שני עשורים הגיעה המתחזה (כאישה) לאישה אחרת, וביקשה ממנה להיות "חברה שלה". אותה אישה סירבה וחתכה כל אפשרות לחברות. הסירוב, כך נראה, יצר אצל המתחזה רצון למצוא דרך לעקוף את הדחייה. היא אמרה לעצמה: "איך בכל זאת אכנס לחיי האישה הזו ואגרום לה להיות קרובה אליי?" והתשובה שמצאה היא להתחזות לגבר וליצור עם אותה אישה מערכת יחסים רומנטית, בלי שתדע שמדובר באותה אישה שנדחתה בעבר.

למה דווקא זהות גברית?

יש מצבים שבהם אישה מעוניינת להתקרב לאישה אחרת, אך היא משוכנעת שהדרך היחידה לזכות באמון או בקשר משמעותי היא דרך התקשרות רומנטית. כך, היא יוצרת זהות גברית מושכת: "גבר" שמבטיח אהבה עצומה, תשומת לב גדולה, אולי גם מבטיח יציבות או כסף. הקורבן, שמתכתב עם "הגבר" לכאורה, עשוי להתאהב או להיקשר רגשית, בלי לדעת שזו אותה אישה שנדחתה או שלא הצליחה להתקרב בדרכים רגילות.

איך בנויה ההיגיון שמאחורי ההתחזות?

יש אנשים שמתחזים כדי להרוויח כסף במרמה, או כדי להשיג טובות הנאה חומריות. אבל במקרה הזה, יתכן שהרווח הוא כולו רגשי. האדם שמתחזה מרגיש: "אם אהיה אני עצמי, לא יקבלו אותי, אבל אם אציג את עצמי כדמות אחרת, אהובה ומושכת יותר, אקבל אהבה." זה יכול להסביר איך המתוחכמת הזו השקיעה זמן וכסף, רק כדי לקבל יחס ואשליה של חיבה, אף שהיא מודעת לכך שבעולם האמיתי זה כנראה לא יחזיק מעמד אם הקורבן תגלה את האמת.

האם מדובר בפיצול אישיות או דווקא בניסיון נואש לזכות בקרבה?

רבים רואים סיפור קיצוני כזה ומניחים שמדובר בהפרעת אישיות חמורה, אך ייתכן שזו בסך הכל "רמאות עצמית" מכוונת: האדם מתחזה, יודע שהוא לא מי שהוא מציג את עצמו, אך הוא בוחר בכך ביודעין, כדי למלא חוסר עמוק באהבה. אין זה בהכרח אדם "משוגע", אלא אדם שבדרך עקלקלה מנסה לקבל את מה שלא הצליח להשיג בנסיבות רגילות.

כיצד הטכנולוגיה והמדיה החברתית תורמות לתופעה?

בעידן הנוכחי, יש מגוון פלטפורמות המאפשרות אנונימיות או זיוף זהות:

• פרופילים פיקטיביים בפייסבוק, באינסטגרם ובטיקטוק, שבהם ניתן להעלות תמונות של אנשים אחרים, לכתוב ביוגרפיה כוזבת ולהעמיד פנים שמדובר ב"בן אדם אמיתי".
• כלים טכנולוגיים לשינוי קול או זיוף שידור וידאו, כך שאפילו שיחת וידאו לא תמיד מבטיחה שמי שמולנו אכן קיים במציאות.
• אפשרות לפתוח כמה חשבונות במקביל, ולקבל "לייקים" או תגובות מחשבונות נוספים של אותו אדם, כדי לשוות מראה אמין לפרופיל.
• ריחוק פיזי, שמקל על מתחזים לספק תירוצים למה לא להיפגש פנים מול פנים.

כל זה מאפשר למי שרוצה לבנות מציאות בדיונית שלמה, בלי שהקורבן יבדוק או יראה במו עיניו מי באמת עומד מאחורי הקשר.

דוגמאות לתירוצים נפוצים שהמתחזים משתמשים בהם

• "אני בטיסות כל הזמן בגלל העבודה שלי, קשה לי להיפגש או אפילו להיכנס לשיחת וידאו."
• "המשפחה שלי עוברת גירושים קשים, אין לי ראש או זמן להיפגש."
• "אני חייל במבצע סודי, אסור לי לצלם את עצמי בווידאו או להיחשף כעת."
• "נכנסתי לך לפייסבוק אלפיים פעם ביום, כי אני אוהב אותך בטירוף. אני עושה הכל למענך."
• "הסיפור שלי מורכב, אבל בקרוב נוכל להיפגש. בבקשה אל תוותרי עליי."

התירוצים הללו מאפשרים למתחזה לדחות שוב ושוב את המפגש הפיזי ולשמר את ההצגה הווירטואלית, בעוד הקורבן, שמקווה לקשר אמיתי, ממשיך להמתין.

האם כולנו עוסקים בהתחזות קלה ביומיום?

לפעמים נטען שכל העולם הוא סוג של "התחזות". אנשים שמעלים רק תמונות מחויכות לפייסבוק, בעוד במציאות הם מתוסכלים או מדוכאים, למעשה מציגים צד אחד לא מייצג. יש שטוענים שגם התייפות חיצונית מוגזמת או משחק תפקידים חברתי הם סוג של רמאות, אבל כמובן לא ברמה הפלילית של "המתחזים". עדיין, העיקרון הבסיסי דומה: "איני בטוח שאוהבו אותי כמו שאני, אז אציג עצמי כמשהו אידיאלי יותר."

למה הקורבנות מסכימות להשתכנע גם כשיש סימני אזהרה ברורים?

לשאלה הזו יש הסבר פסיכולוגי עמוק: לעיתים הקורבן מרגיש/ה רעב לאהבה או להתעניינות חיצונית. ברגע שמישהו (גם אם וירטואלי ומסתורי) מציף אותה במחמאות, במסרים רומנטיים וב"יחס מיוחד", היא מתקשה לוותר על המתיקות הזו, למרות כל הדגלים האדומים. וכך היא נכנסת למערכת יחסים אשלייתית, מתעלמת מסתירות שונות בתקווה שהכל יתגלה לבסוף כחוויה אמיתית.

היבטים של רמאות הדדית: האם גם הקורבן מרמה את עצמה?

יש האומרים שלא רק המתחזה משקר, אלא גם הקורבן משקרת לעצמה. היא רואה שסיפורים לא מסתדרים ושהדמות נעלמת בתירוצים מופרכים, ובכל זאת מעדיפה להיאחז באשליה. זה עשוי לקרות מפני שהקורבן גם היא זקוקה להרגשה שהיא רצויה ואהובה. הרווח שבאשליה גובר לפעמים על הרצון לבדוק מהי האמת.

מדוע אהבה עצמית משמשת תרופה למתחזים ולקורבנות כאחד?

כשאדם באמת אוהב את עצמו, הוא לא מרגיש צורך קיצוני לזכות באישור בכל מחיר, ולכן קטן הסיכוי שימציא לעצמו זהויות כוזבות. במקביל, אדם בטוח בעצמו לא מתפשר בקלות על קשרים מעורפלים ולא מתפתה להאמין למישהו שטוען "אני אוהב אותך עד כלות" יומיים אחרי שהכירו. ככל שאנשים מתמלאים יותר בביטחון ואהבה עצמית, כך פוחת הסיכון לרמאות משני הכיוונים.

איך אפשר לזהות סימני אזהרה ולא להיפגע?

• לשאול: "האם האדם הזה מציע לי אהבה גדולה ומהירה מדי?" לרוב אהבה קיצונית ומהירה במיוחד צריכה לעורר סימני שאלה.
• לבדוק: "האם הוא כל הזמן מתרץ למה לא להיפגש פיזית?" אם כן, יש כאן סיכון להונאה.
• להשתמש בשיחת וידאו באיכות טובה, ולראות באמת מי עומד מעבר לקו, אבל גם אז להיות מודעים לאפשרות של זיוף מתקדם.
• להפעיל היגיון בריא: אם הסיפורים נשמעים משונים מדי, כדאי לחקור אותם לעומק, ואולי להתייעץ עם חבר / ה.
• לזכור: "אם זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, ייתכן שזה באמת לא אמיתי."

מה עם הסיכון שהאהבה המופרזת תהפוך לאיום?

יש לא מעט מקרים שבהם אנשים ש"מפגיזים" באהבה ובמתנות בתקופה קצרה מצפים אחר כך ל"פדות את הצ'ק". אם זה לא קורה כפי שרצו, הם עלולים להגיב באלימות או בכעס קיצוני. כך שבכל קשר שנראה מושלם בקצב חשוד, חייבים להפעיל זהירות, כי "אהבה על תנאי" פותחת פתח למצבים קשים בהמשך.

איך התחזות כזו מתפתחת להרבה קורבנות?

ברגע שהמתחזה רואה שזה עובד עם קורבן אחד, היא עשויה להשתמש באותה טכניקה לעוד ועוד קורבנות. אפשר לפתוח כמה פרופילים, לשנות מדי פעם פרטים מסוימים, להבטיח סיפורים שונים, ובכך לצוד אנשים שמחפשים אהבה ולא בודקים עד הסוף את אמיתות הזהות. זו יכולה להיות תופעה נרחבת, ולא מקרה אחד מבודד.

האם יש אחריות על הקורבן?

שאלה זו מורכבת. ברור שהמתחזה הוא האשם המרכזי, אבל לעיתים הקורבן סייעה לעצמה ליפול למלכודת כי היא רצתה בכל מאודה להיאחז באשליה. בדומה לאדם שמכור לסם, לפעמים גם מי שמתחבר לדמות בדיונית עוצם עיניים כדי להמשיך להרגיש את "האהבה הווירטואלית" שמציעים לו.

האם זה נפוץ? האם כדאי להישמר באופן כללי?

בתקופתנו, התשובה היא כן. יש המון פרופילים מזויפים, חלקם אפילו מופעלים על ידי אנשים מקצועיים מאוד בתחום ההונאות, ואחרים על ידי אנשים בודדים שמחפשים סיפוק רגשי. זה נכון לכל מיני פלטפורמות, מפייסבוק ועד אפליקציות היכרויות. חשוב לשים לב כשמדברים עם מישהו במשך שבועות או חודשים ו"משהו לא מסתדר".

הקשר בין אהבת עצמי לבין היכולת להבחין בשקרים

כשאדם חש בטוח יותר בזהותו, הוא לא מושפע ממחמאות מוגזמות או מתירוצים מופרכים. הוא שואל עצמו: "האם הסיפור הזה הגיוני? האם הקשר איתי מבוסס על מציאות או רק על מילים ודמיונות?" כך, האהבה העצמית מגינה עליו מפיתוי של דמות מושלמת שמסתתרת מאחורי מסך.

אילו שאלות אנו צריכים לשאול את עצמנו?

• האם גם אני משתמש במסכות קלות ביומיום כדי להשיג יחס טוב יותר מאנשים סביבי?
• האם אני 'קורבן' למקרה שבו אני יודע שהצד השני אולי לא ישר, אבל אני מעדיף להתעלם מכך כי נעים לי להאמין שהוא כן?
• האם אני מפתח תלות בקשר וירטואלי, במקום לצאת לעולם וליצור מערכות יחסים אמיתיות?
• איפה אני מגזים או מזייף מידע על עצמי, ואיך זה משפיע על הסביבה שלי?
• האם יש לי מוכנות להודות בפני עצמי כשמשהו מריח לא טוב, או שאני מספר לעצמי סיפורים כדי להרגיש יותר טוב?

דוגמאות להמחשה של "הצד השני" של ההתחזות

• אדם שמפחד להיפגש פיזית, כי אז יגלו שהוא לא בעל חזות מרשימה כפי שתיאר, או בכלל לא מין אחר.
• אדם שמשתף פעולה עם חבר/ה מאחורי הקלעים, כדי לכתוב הודעות רומנטיות ולהיראות שנון ויוצא דופן, בעוד בפועל הוא לא מסוגל לשיחה כזו בזמן אמת.
• אנשים שמשתמשים בפילטרים דיגיטליים מורכבים, עד כדי כך שברגע שהם שוכחים להפעיל את הפילטר, מתגלה אדם שונה לגמרי והצד השני נדהם.
• סיפורים על אנשים שמציגים עצמם כבעלי מקצוע יוקרתי (טייס, רופא, עורך דין), ובפועל הם מחוסרי עבודה, ויושבים מול המחשב כל היום בונים אשליה.

למה לעיתים הקורבן ממשיך בקשר גם מול סתירות?

כי הקורבן חושב: "עדיף לי להאמין שזה אמיתי, כי זה נותן לי אושר זמני, מאשר לקבל את המצב שבאמת מרמים אותי." התחושה של קבלת תשומת לב כביכול אוהבת לפעמים חזקה יותר מהשכל שאומר "הסיפורים הללו חסרי היגיון."

כיצד להתגונן מפני מצבים כאלה?

• ליזום פגישה פיזית בשלב מוקדם יחסית של ההיכרות, ולא להסתפק רק בהתכתבויות ממושכות מדי.
• לבדוק מדוע האדם "נורא עסוק" או "בנוי מתירוצים". אם הם רבים ומסובכים, יתכן שיש הסתרה.
• לשים לב למחמאות גדולות מדי ומהירות מדי. כשמישהו מוקסם מאיתנו במהירות ללא הכרות מעמיקה, זה נשמע חשוד.
• לערב אנשים נוספים: להראות לחבר/ה את ההתכתבויות ולקבל חוות דעת נוספת, שהרי לעיתים מבחוץ רואים סימני הונאה יותר בקלות.
• להכיר בכך שיש אנשים בעולם שעושים זאת לפרנסתם או מתוך דחף רגשי עמוק, ולגלות ערנות אמיתית.

הסיבה של המתחזה: "אני זקוק לאהבה שאני לא משיג בצורה אמיתית"

זו לב הסיפור: הבחורה המתחזה בסיפור כנראה הרגישה שהיא חייבת ללבוש "דמות גברית" כדי לזכות באהבה או בקרבה לנשים אחרות. היא נכשלה כשניסתה להתקרב כאישה, ולכן יצרה תפקיד מומצא. זאת לא בהכרח מחלה נפשית, אלא מנגנון שאנשים בודדים מפעילים כדי להשיג תחושת שייכות ותשומת לב.

הסיבה של הקורבן: "אני רוצה להאמין שאוהבים אותי בצורה מושלמת"

כשמגיע מישהו שמצהיר אהבה גדולה, עם ריגושים והתלהבות, אבל נמנע כל הזמן מפגישה במציאות, יש ספקות. ועדיין, לפעמים האדם יעדיף את הספק והתירוצים על פני לא לקבל בכלל ריגושים. כך נוצר קשר שכולו מבוסס שקר, אבל שני הצדדים (המתחזה והמרומה) נהנים מהאשליה, לפחות לזמן מה.

למה הסיפור כל כך גדול וכיצד הוא ממשיך?

בתוכנית "המתחזים" חשפו את הפרטים כדי להמחיש כמה קל לאדם אחד להשפיע על חייהם של רבים, אם רק יש לו גישה אינטרנטית וכישרון המצאה. במקרים מסוימים, הסיפור יצא מפרופיל אחד יחיד, והתרחב לרשת פרופילים רחבה. אנשים מתגרשים, רבים, מסתכסכים, ובסוף מגלים שהכל נשען על הודעות ממישהי שלקחה זהות שלא באמת קיימת.

הצעד הסופי: כיצד ניתן למנוע התפתחות של קורבנות נוספים?

• להסכים לקבל את האפשרות המציאותית שיש שקרים ותרמיות, ולא לטמון את הראש בחול.
• להעלות מודעות בקרב חברים ומשפחה: "אל תמהרו להאמין לכל מה שקוראים אונליין."
• לדבר בפתיחות על חששות ועל דגלים אדומים עם אנשים קרובים, במקום לשמור לעצמנו את הפנטזיה הנעימה.
• להיות מוכנים לראות את האמת על חשבונם של הריגושים הזמניים.

לסיכום

התחזות היא תופעה המונעת מצורך עמוק להרגיש אהבה והערכה, אצל האדם המתחזה. במקביל, הקורבן עשוי בעצמו לחפש אהבה עד כדי התעלמות מסימני אזהרה. בעידן הדיגיטלי, התחזות קלה פי כמה, בעזרת פרופילים פיקטיביים, תמונות גנובות, טכניקות לשינוי קול ועוד. מי שרוצה למנוע מעצמו להיפגע, כדאי שיאמץ זהירות בריאה, יפגוש את האדם מאחורי המסך פנים מול פנים בהקדם, וישאל שאלות נוקבות כשמשהו מרגיש לא הגיוני. מעל לכל, אהבה עצמית מספקת לאדם ביטחון, מונעת ממנו להתחנן לאישור מזויף, ומפחיתה את הפיתוי להיות גם מתחזה וגם מרומה.

שאלות לסיום

• איפה אני מתחזה לעצמי או לאחרים כדי לזכות באהבה?
• האם אני מודע לסימני אזהרה כשמתקרב אליי אדם ש"יותר מדי מושלם" ומהיר בהחלטותיו?
• האם אני נותן אמון עיוור במישהו זר, בלי שבדקתי שאכן יש לו קיום אמיתי?
• איך אני יכול לחזק את האהבה שלי לעצמי, כדי לצמצם את הסיכון להיפגע מהתחזות או לשקוע בה בעצמי?
• האם יש סביבי אנשים שעלולים ליפול קורבן לסיפורי פנטזיה, והאם אני יכול לסייע להם לראות את האמת?

סיום והתבוננות נוספת

כל עוד יש בעולם אנשים בודדים וצמאי אהבה, וכל עוד יש אפשרות להתחבא מאחורי מסכים, תופעת המתחזים תמשיך להתקיים. הדרך למנוע פגיעה אישית היא לפקוח עיניים, לחפש עקביות בין מילים למעשים, לאמת מידע כשמרגיש לנו מוזר, ולא לפחד להפסיק קשר כשהוא נשען על שקרים ותירוצים. כמו כן, חשוב לזכור שכל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו גם בצד המרומה וגם בצד המרמה, אם הוא לא מודע לצורך העמוק שלו באהבה וליכולת שלו לתת לעצמו את הביטחון הדרוש.