האם עדיף להרגיש שמשהו משנה או לא משנה?

אליעד כהן פותח את הדיון בשאלה האם כדאי לאדם לחשוב שמשהו משנה או לא משנה, ומדגים באמצעות סיטואציות יומיומיות כיצד כל תפיסה כזאת יכולה להשפיע על חייו. ראשית, הוא מסביר שלמחשבה "משהו משנה" יש יתרונות ברורים: כשאדם חושב שמשהו משנה, נוצרת אצלו תחושת עניין, מוטיבציה ואקשן. הוא מרגיש התלהבות, ריגוש, ויש לו מטרה שהוא שואף אליה, ולכן הוא חיוני ומלא חיות. מצד שני, אליעד מדגים את החיסרון במחשבה שמשהו משנה: כאשר האדם חושב שמשהו באמת משנה, הוא עלול להיכנס ללחצים, לפחד מכישלון, להרגיש ש"נכפה" עליו לעשות דברים, ולחוות אי נוחות או סבל במידה ואינו משיג את המטרה שלו.

לעומת זאת, אליעד מציג את התפיסה ההפוכה - "שום דבר לא משנה". במקרה זה היתרון ברור - האדם לא חווה לחץ, הוא לא מפחד להיכשל, הוא לא חש מחויבות או לחץ להצליח. אך מצד שני, יש לכך גם חיסרון משמעותי: החיים עלולים להפוך לריקים, חסרי משמעות, משעממים וללא התלהבות. אדם שחושב ששום דבר לא משנה יכול בקלות להיקלע לתחושת אפתיה וחוסר עשייה, ולשקוע בריקנות ובשעמום.

אליעד כהן מציין שהבעיה מתחילה כאשר האדם לא באמת מצליח להחליט עד הסוף אם "משהו משנה" או "לא משנה". הוא נע בין שני מצבים סותרים אלו כל הזמן, מה שגורם לו לסבל כפול. אם הוא מחליט שמשהו משנה, הוא נתקף בפחד ובאי נוחות מפני הלחץ והחובה שהוא כופה על עצמו. ואם הוא מחליט ששום דבר לא משנה, הוא שוקע בתחושת חוסר משמעות ואובדן המוטיבציה. אליעד מגדיר מצב זה כ"קונפליקט שנובע מהחלל הפנוי", מצב שבו שני ההפכים נכונים בו זמנית, וזה מה שמוביל אנשים למצוקה קשה ולתסביכים נפשיים.

האם הבעיה האמיתית היא הבחירה בין "יש" ל"אין"?

אליעד כהן ממשיך ומסביר שהבסיס לכל הבעיות הנפשיות, הקשיים והתסביכים, הוא קיומם של שני הפכים בו זמנית. לדוגמה, אדם יכול לשאול את עצמו: "יש לי בחירה או אין לי בחירה?", "משהו משנה או לא משנה?", "יש משמעות או אין משמעות?". ההתעסקות בשאלות אלו היא הגורמת למתח, חרדה, ודיכאון. אליעד מסביר שהבעיה אינה בעצם הקיום של אחד הצדדים, אלא בחוסר היכולת להכיל בו זמנית את שני ההפכים.

לדבריו, אדם שחושב רק ש"יש" או רק ש"אין" לא יחווה מצוקה עמוקה, כי הוא בטוח לגמרי בצד אחד בלבד. המצוקה העמוקה נובעת מהספק ומאי הוודאות שבין שני ההפכים, המאבק הפנימי המתמשך בין שתי התפיסות המנוגדות. כשהאדם אינו מסוגל להחליט סופית האם הוא מאמין שיש משמעות, או שאין משמעות, נוצר מתח תמידי. אליעד מדגיש שכל התסביכים הנפשיים וההפרעות ההתנהגותיות נובעים בדיוק מאותו ספק ומאותו מאבק פנימי בלתי פתור.

האם יש טיפול אמיתי לבעיות נפשיות שמקורן בקונפליקט הזה?

אליעד כהן מתייחס גם לנושא הטיפול הנפשי והפסיכולוגי. הוא טוען כי רוב הטיפולים הפסיכולוגיים או הפסיכיאטריים אינם מצליחים לפתור באמת את השורש הפנימי של הבעיה. לדבריו, פסיכולוגים ופסיכיאטרים נוטים להתייחס רק לתסמינים החיצוניים ולבעיות הגלויות לעין, ולא תמיד מבינים את שורש הקונפליקט הפנימי. כך, במקום לעזור לאדם להבין ולהכיל את ההפכים שבתוכו, הם מנסים להקל עליו באמצעות תרופות או עצות מעשיות שטחיות, אך לא מביאים אותו לפתרון עמוק.

אליעד נותן דוגמה נוספת לבעיה הזאת, באמצעות אדם החושב לפעמים שהוא אלוהים, ומרגיש בעל כוח אינסופי, ובפעמים אחרות הוא מרגיש חסר משמעות, אפסי, וחסר ערך לחלוטין. לדבריו, בשני המקרים האדם צודק לחלוטין - כי מצד האמת האדם הוא גם אלוהים וגם שום דבר בו זמנית. אך מכיוון שרוב האנשים אינם מסוגלים להבין או להכיל את המצב הפרדוקסלי הזה, הם סובלים מאוד, ומערכות הטיפול המסורתיות אינן יודעות להתמודד עם מצב מורכב שכזה.

האם אפשר לחיות בשלום עם שני ההפכים?

לדברי אליעד כהן, הדרך היחידה לפתרון אמיתי היא להבין ולהכיל ששני ההפכים נכונים לחלוטין בו זמנית. הוא מדגיש כי אם האדם יוכל לראות את הקונפליקט, ולהבין באמת שבעומק הדברים אין שום הבדל מהותי בין "יש" ל"אין", בין "משנה" ל"לא משנה", בין "אני אלוהים" לבין "אני לא כלום" - אזי הוא ישתחרר מן הסבל הפנימי. כשהאדם מגיע להבנה הזו, אין לו צורך לבחור יותר צד אחד בלבד, והוא יכול לחיות בשלווה עם ההפכים הללו יחד. הוא יכול לפעול כאילו שיש לו בחירה גם כשהוא יודע שבעומק אין באמת בחירה, ולהיפך.

לסיכום, אליעד כהן מסביר שהיכולת להכיל את שני הצדדים של כל קונפליקט פנימי ללא צורך לבחור ביניהם היא המפתח לשחרור מסבל נפשי אמיתי. במקום לחפש פתרונות שטחיים או טיפול פסיכולוגי שרק יקלו על התסמינים, יש צורך להבין לעומק את שורש הבעיה - שהוא הפרדוקס הקיומי עצמו.