מה הטעות הנפוצה ביותר בטיפול בשמיעת קולות?

כאשר אדם אומר שהוא שומע קולות, למשל קולות שאומרים לו לפגוע בעצמו או באחרים, אנשים סביבו נלחצים ונוטים להגיב בפאניקה. הם מתחילים מיד להתווכח איתו בטעות ושואלים שאלות כמו "למה אתה אומר שאתה שומע קולות?", "מאיפה שמעת אותם?" או מנסים לשכנע אותו שהוא מדמיין או ממציא את הקולות האלו. אליעד כהן מדגיש שזו טעות חמורה שגורמת לנזק גדול יותר, כיוון שהוויכוח על אמיתות הקולות רק מחזק את התפיסה שהקולות האלו משמעותיים ובעלי השפעה אמיתית.

מדוע ויכוח עם אדם ששומע קולות מחמיר את הבעיה?

הסיבה לכך שהוויכוח מחמיר את הבעיה היא שכאשר אדם אומר "שמעתי קולות שאומרים לי לפגוע במישהו", אם הוא לא היה מאמין שיש היגיון כלשהו בקולות האלה או במסר שהם מביאים, הם לא היו משפיעים עליו כלל. לדוגמה, אם מישהו ברחוב היה צועק אליך "תתאבד", סביר להניח שזה לא היה משפיע עליך כי אינך חושב שיש היגיון בדברים שלו. לעומת זאת, אדם ששומע קולות ומתייחס אליהם ברצינות, כבר מאמין בעצמו שיש משהו נכון או אמיתי באותם מסרים. לכן, כאשר אנחנו מתווכחים איתו ומנסים להוכיח לו שהוא לא באמת שמע קולות, המסר הסמוי שאנו מעבירים לו הוא שאילו הוא באמת היה שומע את הקולות, זה היה לגיטימי ונכון לבצע את הפעולה שהקול מצווה עליו. בכך, באופן פרדוקסלי, אנחנו מחזקים את האמונה שלו שקיימת לגיטימציה למעשה הנורא שהקולות מציעים.

דוגמה נוספת שאליעד מביא היא אם אדם אומר שאלוהים אמר לו לפגוע במישהו. כאשר מתווכחים איתו האם באמת שמע את אלוהים, האדם נכנס למגננה ומתחיל לנסות להוכיח שהוא אכן שמע את הקול. הוא נהיה אובססיבי להוכחות ולשכנועים עצמיים, מה שגורם לו להסתבך עוד יותר במחשבות הכפייתיות שלו, ובכך מצבו הנפשי מחמיר.

מהי הגישה הנכונה לטיפול באדם ששומע קולות?

אליעד כהן מציע גישה אחרת, נכונה ויעילה יותר לטיפול במישהו ששומע קולות. במקום להתווכח איתו האם הקולות אמיתיים או לא, הגישה הנכונה היא להתמקד במה שהאדם עצמו חושב ומרגיש לגבי אותם קולות ומסרים. לדוגמה, אם האדם אומר "שמעתי קולות שאמרו לי לפגוע במישהו", יש להגיב באופן שונה לחלוטין: לשאול אותו "ומה אתה חושב על זה? האם אתה באמת רוצה לפגוע בו? בא נדבר על התחושות והמחשבות שלך בנושא הזה". עצם הדיון האמיתי והישיר במה שהוא מרגיש וחושב, ולא בקולות עצמם, יכול לעזור לו לגלות שבעצם הוא עצמו לא מעוניין לפגוע באיש ושהמחשבה עצמה היא זו שמטרידה אותו ולא הקול.

הסיבה לכך היא ששמיעת קולות, לפי אליעד כהן, היא תמיד ביטוי חיצוני למחשבות פנימיות שאותו אדם לא מסוגל להודות בהן בפני עצמו. הוא מסווה את המחשבות הללו בטענה שהן הגיעו "מבחוץ", כקולות חיצוניים, אבל בפועל הן מחשבות שהוא עצמו חושב אותן ומתקשה לקבל אותן.

למה טיפול בקולות בלבד אינו פתרון אמיתי?

טיפול בקולות עצמם הוא למעשה טיפול בסימפטום ולא בשורש הבעיה. כאשר אנו אומרים לו "לא שמעת קולות", אנחנו מתמקדים רק בסימפטום החיצוני ומתעלמים מהמחשבות והתחושות העמוקות שלו, שהן המקור האמיתי לסבל. המחשבה האמיתית והסמויה שלו, כמו למשל "מרעילים אותי" או "אני רוצה להתאבד", היא זו שיוצרת את המצוקה, והקול הוא רק ביטוי או תירוץ חיצוני עבורה. לכן טיפול נכון חייב להיכנס פנימה, להבין את מחשבותיו ותחושותיו האמיתיות של האדם ולא רק להתווכח עם הסימפטום החיצוני שהוא הציג.

כיצד ניתן לטפל בצורה אפקטיבית באדם שסובל מסכיזופרניה או שמיעת קולות?

אליעד כהן מדגיש שכל בעיה נפשית, כולל סכיזופרניה ושמיעת קולות, יכולה לקבל מענה וטיפול אמיתי בלי צורך בכדורים פסיכיאטריים, אשפוזים או טיפולים פולשניים אחרים. הטיפול הנכון חייב להתמקד בהבנת המחשבות והתחושות האמיתיות של האדם, במה שמניע אותו ובמה שהוא מפחד או מתקשה להודות בו. כאשר מטפלים במחשבות הפנימיות והסמויות של האדם, הקולות החיצוניים נעלמים מעצמם, מכיוון שאין יותר צורך נפשי או פסיכולוגי להציג אותן בצורה חיצונית.

המסר המרכזי שאליעד כהן מדגיש הוא שבכל מקרה אסור להיכנס לוויכוח לגבי אמיתות הקולות, אלא לעזור לאדם להתבונן ולהבין לעומק את מחשבותיו הפנימיות, שבגללן הוא מרגיש צורך להציג אותן כקולות חיצוניים.