מה גורם להתנהגות אובססיבית בכניסה לוואטסאפ?

אליעד כהן מסביר על התנהגות כפייתית (OCD) באמצעות דוגמה של בחורה שהרבתה להיכנס לוואטסאפ באופן אובססיבי אחרי כל שיחה עם בחור, אף על פי שלא היה לה מה להגיד לו. ההתנהגות הזו לא הייתה חד - פעמית, אלא חזרה על עצמה לעיתים תכופות. הבחורה נכנסה כל הזמן לבדוק אם הבחור התחבר, וזאת למרות שכבר דיברו ואין לה באמת מה להוסיף. לכאורה, הפעולה חסרת כל תכלית הגיונית, משום שהיא לא התכוונה לדבר איתו שוב או לשלוח לו הודעה. הפעולה הזו גרמה לה סבל רב, עד לרמה שבה לפעמים השאירה את הטלפון במקום אחר כדי למנוע מעצמה לבדוק שוב ושוב.

אליעד מנתח את המצב הזה לעומק ושואל מדוע היא באמת עושה זאת. ההשערות הראשוניות שהועלו היו שהבחורה אולי רוצה לדעת עליו הכל או לחוות שליטה, אך ההשערות האלו נדחו כי הן לא התיישבו עם המצב האמיתי - היא ידעה שהוא בסביבה, ידעה שהוא חי, ידעה אפילו שהוא עובד בחדר ליד, ובכל זאת הייתה חייבת לבדוק שוב ושוב אם התחבר לוואטסאפ.

אליעד מסביר שהשורש להתנהגות הזו נמצא ברצון שלה להיות קרובה אליו, אבל לא בצורה ישירה אלא באמצעות פנטזיה. הוא מביא דוגמה נוספת על אנשים שמסתובבים ליד הבית של מישהו שהם אוהבים, לא כדי לראות אותו ישירות, אלא רק כדי להרגיש קרובים אליו לרגע קצר. הכניסה החוזרת שלה לוואטסאפ נתנה לה את ההרגשה הזו של הקרבה והאינטימיות המדומה, כאילו מתקיימת שיחה חדשה גם בלי שיחה אמיתית. זו פעולה של בניית פנטזיה כדי למלא חיסרון פנימי בלי להתמודד איתו במציאות.

הבעיה נובעת מכך שכאשר אדם לא מוכן להתמודד ישירות עם הרצונות שלו, הוא מחליף את המימוש האמיתי במימוש מדומה - פנטזיה. אליעד מסביר שאדם שלא מוכן לבצע פעולה ישירה כמו לפתח קשר במציאות, עשוי לברוח לפעולות חסרות תכלית הנראות אובססיביות, רק כדי להזין את הפנטזיה שלו. האדם בוחר במציאות מדומה על פני התמודדות אמיתית.

מדוע אנשים חוזרים שוב ושוב על פעולות חסרות תכלית?

אליעד נותן דוגמאות נוספות כדי להמחיש מדוע אדם מבצע פעולות חסרות תכלית. הוא מתאר מצב שבו אנשים ביום כיפור ממשיכים לזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה למרות שהם יודעים שאין שום תוכן חדש. למה הם עושים זאת? כי הם לא אוהבים את התחושה של חוסר חדשנות או ריקנות. גם כאשר הם יודעים שאין שום דבר, עדיין הם מרגישים צורך לבדוק שוב, כי אולי משהו השתנה. זה אותו מנגנון פסיכולוגי של בחירת אשליה על פני המציאות - פעולות חוזרות חסרות תכלית שנועדו למלא חסר רגשי כלשהו.

איך ניתן לפתור את ההתנהגות הכפייתית?

אליעד כהן טוען שהצעד הראשון לפתרון ההתנהגות הכפייתית הוא לזהות ולהכיר בשורש האמיתי שלה. האדם חייב להבין שהפעולה הכפייתית אינה סתם פעולה חסרת היגיון, אלא היא ניסיון למלא חסר רגשי מסוים דרך אשליה ופנטזיה. מרגע שמכירים בכך, נוצרת בחירה אמיתית בין המשך הפעולה חסרת התכלית לבין המימוש האמיתי של הרצון.

לדוגמה, הבחורה שמרבה להיכנס לוואטסאפ יכולה לעצור ולהבין שכל כניסה היא ניסיון להזין את הפנטזיה של קשר אינטימי שלא קיים. מרגע שהיא מודעת לכך, עומדות בפניה שתי אפשרויות ברורות: או לממש את הרצון האמיתי וליצור קשר אמיתי, או לקבל את זה שהיא חיה בפנטזיה ולשחרר את הצורך בבדיקות חסרות תועלת.

הוא מדגיש שאם האדם לא יכיר בשורש הבעיה, הוא ימשיך...